‹ › ×

שחמת הכבד

נגיפי ההפטיטיס B ו-C הם הגורמים השכיחים ביותר בארץ לשחמת הכבד. זאת בעוד שבמדינות אירופה וארצות הברית הגורם העיקרי לשחמת הכבד הוא שתייה מופרזת. גורמים נוספים הם כבד שומני, תרופות ומחלות כבד אימונולוגיות ומטבוליות.

מה זה שחמת הכבד?

שחמת הכבד הוא מצב מתקדם של דלקת כרונית בכבד, שבו הרקמה הבריאה מוחלפת בצלקת. ככל שהמחלה מתקדמת עם השנים ומספר הצלקות ממשיך להתרבות בתוך הכבד, פוחתת יכולת התפקוד של הכבד. אובדן רקמת כבד פעילה והחלפתה בצלקת שאיננה פעילה גורמת לכך שהכבד אינו יכול למלא את תפקידיו העיקריים.

שחמת פוגעת בתפקוד הכבד במספר מישורים. במישור היצור (סינטטי), הכבד אינו מייצר את החומרים הדרושים. כתוצאה מכך יש ירידה ברמת החלבון בגוף והפרעה בתפקודי קרישה עם נטייה לדימומים. כמו כן רקמת הצלקת בכבד גורמת להפרעה בזרימת דם וכתוצאה מכך מתפתח לחץ דם גבוה במערכת הכבד ובווריד השער (לא מדובר ביתר לחץ דם רגיל).

כתוצאה מעליית הלחץ במערכת הכבד יש עלייה בגודל הטחול, התפתחות כלי דם נפוחים בוושט ובקיבה (דליות), והצטברות מיימת בחלל הבטן. סיבוכים אלה מובילים לירידה בספירות הדם, דימום במערכת העיכול וזיהום במיימת בחלל הבטן. בגלל העלייה בלחץ הדם בווריד השער נוצרים מעקפים מסביב לכבד, ישנה הפרעה בסינון חומרים בעלי השפעה על מערכת העצבים, ועלול להתפתח מצב בלבולי קשה הנקרא אנצפאלופתיה.

תסמינים

התסמינים העיקריים הם חולשה ועייפות ניכרים, חוסר יכולת לתפקד ביומיום, אובדן תאבון, ירידה במשקל ,גרד צהבת, הצטברות של נוזלים בחלל הבטן, בצקת ברגליים, דימומים ממערכת העיכול ומצבים של בלבול עד אובדן הכרה כתוצאה מהצטברות של רעלים. סבוך נוסף של שחמת הכבד הוא התפתחות של סרטן ראשוני של הכבד. בשלב מתקדם זה שבו הכבד כושל האופציה הטיפולית האפשרית היא השתלת כבד.

אבחנה

האבחנה של שחמת הכבד מתבצעת על ידי התמונה הקלינית ובדיקות מעבדה בהן שנצפית לפעמים עלייה באנזימי הכבד, ופגיעה ביכולת הכבד לסנטז חלבונים (אלבומין) ואת גורמי הקרישה (INR) וכן בהדמייה בסונר (אולטרהסאונד) - ניתן להדגים כבד קטן ומגורגר. ביופסיה של הכבד שהינה בדיקה פולשנית , איננה נדרשת היום לאבחון שחמת הכבד וניתן להשתמש ברוב המקרים בבדיקת האלסטוגרפיה (פיברוסקאן) שהיא פרוצדורה לא פולשנית ובבדיקת דם הנקראת פיברוטסט לצורך הערכת חומרת מחלת הכבד במקום ביופסית הכבד.

מעקב ומניעה

חולה שחמת צריך לשמור על מעקב סדיר של מצב מחלתו אצל רופא המתמחה במחלות כבד.מטרות המעקב הן לעצור בזמן סיבוך שמתפתח, להתאים טיפול למצבו, וזאת ע"י: הימנעות מאלכוהול, לקיחה סדירה של תרופות, ומצד שני הימנעות מלקיחת תרופות לא מוכרות שעלולות לפגוע בכבד או בגלל שהכבד אינו מסוגל לפרק יותר את התרופות והן מצטברות, בדיקה תקופתית של הוושט (גסטרוסקופיה) לצורך סריקה של התפתחות דליות.

טיפול בשחמת הכבד

מטרת הרופאים המטפלים במחלות הכבד היא לטפל בדלקת בשלב שבו ניתן עדיין למנוע את התפתחות השחמת. בתחילת המחלה הכבד מסוגל עדיין לתפקד עקב שתי תכונות חשובות: הרזרבות העצומות של הכבד (1.2ק"ג) וכושר ההתחדשות של התאים. למעשה, הכבד הוא האיבר המוצק היחיד בגוף האדם שמסוגל להתחדש. שתי תכונות אלה מאפשרות לכבד לתפקד היטב ולאורך זמן, ועל כן חלק גדול מהחולים מרגיש היטב ומתפקד למרות נוכחות השחמת.

הצעד הראשון בטיפול בשחמת הכבד הוא סילוק הגורם, לדוגמה: הפסקת שתיית אלכוהול מוחלטת אצל אותם החולים ששחמת הכבד התפתחה אצלם על רקע זה, או מתן טיפול אנטי נגיפי לחולים עם שחמת הכבד על רקע זיהום כרוני בנגיף ההפטיטיס C ו-B יכול להביא אצל חלק מהמטופלים לנסיגת השחמת.

במצב שהכבד כושל הטיפול מתמקד בסיבוכים שנוצרו על רקע השחמת. הטיפול המוחלט לחולי שחמת הכבד הוא השתלת כבד.

טיפול במיימת ובבצקת: הפחתת כמות הנוזלים שהצטברו על ידי נטילת תרופות משתנות. במקרים קשים יותר נדרש לבצע דיקור של המיימת . זה נעשה ע"י החדרת מחט וניקוז כמות גדולה של נוזל מחלל הבטן. לעיתים יש צורך בהחדרת מעקף מלאכותי תוך כבדי בפרוצדורה הנקראת TIPS במידה וכל האמצעים האחרים להפחתת כמות הנוזל שהצטבר נכשלו.

סקירה לסרטן ראשוני של הכבד (קרצינומה הפטו-צלולרית): נדרש בשל סיכון מוגבר בקרב החולים. כולל בצוע בדיקת דם לאלפהפטופרוטאין ואולטרה סאונד של הבטן כל 6 חודשים.

טיפול באנצפאלופתיה (הצטברות רעלים): יש להיות ערים להופעת שינויים מוקדמים כגון הופעת שינויים בתבנית השינה או בלבול. הטיפול נועד לסילוק הרעלנים מהגוף וזאת ע"י תרופה המכונה לקטולוז או ע"י מתן של טיפול אנטיביוטי בטבליות הנקרא ריפקסימין.