טיפולים מבוססי עירוי למחלת פרקינסון
רוב התרופות למחלת פרקינסון ניתנות בכדורים מסוגים שונים, אולם יש מספר תרופות הניתנות בצורות אחרות ובהן תרופות הניתנות על ידי מתן תת-עורי או טיפול בעירוי ישירות למעי. במטופלים שאינם מגיעים לאיזון מספק בעזרת הטיפול בכדורים, יש מקום לשקול טיפול מתקדם כמו קוצב מוחי או טיפול מבוסס משאבות. טיפולים אלה בטוחים ונמצאים בשימוש שנים רבות. הם בסל הבריאות למטופלים עם פרקינסון מתקדם שאינו מאוזן בטיפול בכדורים.
אילו טיפולים ניתנים בעירוי?
תרופה שזמינה במתן עירוי למעי היא דואודופה, שהיא למעשה תכשיר של לבודופה-קרבידופה בצורת ג'ל.
במתן תת-עורי קיים טיפול באפומורפין, שהוא אגוניסט לדופמין. ניתן לתת אותו בזריקות תת-עוריות לפי הצורך או במתן ממושך על ידי משאבה. הטיפול באפומורפין יכול להשיג השפעה טובה על המחלה, אבל הוא לרוב פחות טוב מלבודופה וכרוך ביותר תופעות לוואי, בעיקר בגיל המבוגר.
ד"ר צביה פיי כרמון והאחות האחראית חנה שטראוס על הטיפולים המתקדמים לפרקינסון:
למי מתאימים טיפולים בעירוי?
הטיפולים מתאימים למטופלים שאינם מגיעים לאיזון מספק עם טיפול תרופתי בכדורים. מטופלים אלו חווים התקצרות של זמן התגובה של הכדורים ובעקבות כך נזקקים למנות רבות של התרופות או חווים וזמני OFF, זמנים שבהם אין את ההשפעה המטיבה של התרופות. אחרים יכולים לסבול מדיסקינזיות, תנועות לא רצוניות שלרוב מופיעות דווקא בזמן ההשפעה הטובה.
הטיפול בעירוי מתמשך מפחית את זמני הoff, מסייע להגיע למינון רציף ומותאם יותר ומפחית את השכיחות והעוצמה של דיסקינזיות וכך מביא לשיפור משמעותי בתפקוד ובאיכות החיים של המטופלים.
איך מבצעים את הטיפול?
בטיפול בדואודופה מחדירים צינור ישירות למעי בעזרת גסטרוסקופיה. הצינור מתחבר למשאבה שהמטופל נושא בתיק, ובה יש קסטה של התרופה שיש להכניס למשאבה. יש צורך בתחזוק של הצנרת והקפדה על שטיפה שלה. מתן התרופה נעשה באופן מתמשך, אך יש גם מנת בוקר הניתנת כאשר המטופל מתחבר בבוקר וכן מנת דחף שניתן לתת כאשר יש ירידה במצב המוטורי ורוצים שיפור מהיר.
הטיפול באפומורפין מתבצע במשאבה תת-עורית שהמטופל נושא עליו. המחט התת-עורית מוכנסת מדי יום.
חברות התרופות מעמידות לרשות המטופלים צוות אחיות לתמיכה בהתנהלות עם המשאבות.
מהן תופעות הלוואי של הטיפולים?
תופעות הלוואי יכולות להיות, בדומה לתכשירים בכדורים: בחילות, תת לחץ דם, יובש בפה, עצירות, בלבול, הזיות והפרעה בשליטה על דחפים. עודף טיפול יכול לגרום לדיסקינזיות.
יכולות להיות גם תופעות הנובעות מאופן מתן התרופה: במתן דואודופה יכולה להיות נדידה ויציאה מהמקום של הצנרת, זיהום מקומי, אודם בעור ודמם מאיזור ההכנסה. הטיפול יכול גם לגרום להפרעה בספיגת ויטמינים, ולכן חשוב להקפיד על נטילת ויטמינים ומעקב אחר רמתם בדם.
בטיפול במשאבת אפומורפין יכולה בעיקר להיות הפרעה מקומית בעור עם היווצרות של נודולות תת-עוריות או זיהום מקומי.
האם יש תרופות חדשות?
מספר ניסויים קליניים בוחנים את האפשרות של טיפול במשאבה תת-עורית של לבודופה. זהו ניסיון לשלב את היתרונות של שני הטיפולים – מתן תת-עורי שהוא נוח יותר ואינו פולשני ושימוש בלבודופה שהיא התרופה היעילה ביותר לפרקינסון.
