מודל ההתערבות של העובדים הסוציאליים

עובדים סוציאליים מקבלים רישיון לעסוק בעבודתם לפי חוק העובדים הסוציאליים (1996) ומוכרים כ"מטפלים" לעניין חוק זכויות החולה. מודל ההתערבות וההערכה שבו משתמשים העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות הוא המודל הביו-פסיכו-סוציאלי. הוא מתייחס לשלוש מערכות בתהליך האבחנה והטיפול: הרפואית, הנפשית והחברתית. ההתערבות עשויה להיות ברמת האינדיבידואל, המשפחה או הקבוצה, בהתאם לצרכים הייחודיים של המטופל/ת ובני המשפחה ובהסכמתם. 

מערכת הביו מתייחסת למצב הרפואי והתפקודי (גם קוגניטיבי/ מנטלי) של המטופל/ת: המחלה, חומרתה, השלכותיה, הגבלותיה והפרוגנוזה ויכולת המטופל/ת לתפקד טרם האשפוז, במהלכו ובשחרור.

המערכת הפסיכולוגית מתייחסת לחלק הנפשי של המטופל/ת – למשל קונפליקטים בין-אישיים, כוחות, תגובות נפשיות (כגון הלם, חרדה וכעס), דרכי התמודדות ומנגנוני הגנה. 

המערכת הסוציאלית מתייחסת לגיל המטופל/ת, דת, מוצא, מצב סוציו-אקונומי, השכלה, סטטוס משפחתי ומקום ותפקיד במערכת המשפחתית. בנוסף היא בוחנת את היכולת לבצע תפקידים חברתיים, קיומה/ היעדרה של מערכת חברתית תומכת והדינמיקה המשפחתית סביב המטופל/ת.

סוגי התערבות:
התערבות בבית החולים – כוללת תמיכה, סיוע נפשי, עזרה בהתמודדות, ייעוץ והדרכה.
התערבות במישור הקוגניטיבי והרגשי – כוללת התייחסות לתפיסות ותהליכים רגשיים, ייעוץ, הדרכה או טיפול ומובילה להתמודדות אופטימלית. 
התערבות במישור הקונקרטי-אינסטרומנטלי – כוללת מתן מידע, גיוס משאבים, סנגור, תיווך, תיאום ומיצוי זכויות.