מחלות אוטואימוניות: גורמי סיכון, תסמינים, אבחון וטיפול
במחלות אוטואימוניות תאי מערכת החיסון תוקפים תאים, רקמות ואיברים בריאים. כיום תרופות פורצות דרך מסייעות לחיות עמן חיים מלאים ותקינים
שם באנגלית: Autoimmune Diseases
מהן מחלות אוטואימוניות?
מחלות אוטואימוניות הן קבוצה גדולה של מחלות שנגרמות בשל תקלה במערכת החיסון, שבה תאיה תוקפים את הגוף ללא סיבה. מתקפה זו, שניתן לדמותה לצבא שיורה על כוחותיו, מתרחשת באמצעות ייצור נוגדנים עצמיים וחלבונים מעוררי דלקת (ציטוקינים) נגד רכיבים של הגוף. כך, היא גורמת לדלקתיות ולהרס של תאים, רקמות ואיברים.
לעתים מחלה אוטואימונית פוגעת רק באיבר אחד, כגון בלוטת המגן (תירואידיטיס), תאי עצב (טרשת נפוצה) או המעי (קרוהן); ולעתים היא פוגעת בכמה איברים (מחלה רב־מערכתית), דוגמת זאבת (לופוס) ותסמונת הנוגדנים האנטי-פוספוליפידים (שבהן מתפתחים נוגדנים עצמיים נגד תאים או מרכיבים בממברנת התא).
עד כה אופיינו למעלה מ-100 מחלות אוטואימוניות וכ-10% מהאוכלוסייה לוקים בהן. רבות מהן שכיחות יותר בנשים (למשל זאבת מאובחנת אצלן פי תשעה מגברים). ייתכן שהדבר נעוץ בהבדלים משמעותיים שנמצאו בין מנגנוני מערכת החיסון של המינים, חלקם קשורים בהורמונים הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון וחלקם גנטיים (קשורים בכרומוזום המין X).
מה גורם להתפתחותן?
הגורמים המובילים להתפתחות המחלות האוטואימוניות כוללים משלב (המכונה הפסיפס האוטואימוני) של נטייה (גנטית/ משפחתית) לתקלה חיסונית וחשיפה לגירויים חיצוניים. גירויים אלו הם למשל זיהום חיידקי או נגיפי, חומרים כימיים ותרופות, אשר יכולים לבלבל את מערכת החיסון ולגרום לה לזהות גם תאים ורקמות בריאים כגורמים זרים (מייצרת תגובה צולבת של נוגדנים לחלבוני הגורם הזר ולחלבוני האדם);
כך למשל, זיהום בחיידק סטרפטוקוקוס מעורר תגובה חיסונית רצויה, אך אצל בעלי נטייה אוטואימונית הוא מוביל גם לייצור נוגדנים עצמיים שתוקפים את הלב, המפרקים והמוח וגורמים למחלה אוטואימונית ששמה קדחת שגרונית (Rheumatic Fever). דוגמה נוספת היא הזיהום השכיח בנגיף EBV. לרוב האנשים הוא גורם למחלת הנשיקה, אך לבעלי נטייה אוטואימונית הוא עלול לגרום להיווצרות נוגדנים עצמיים ומחלות אוטואימוניות רבות.
מהם תסמיני המחלות האוטואימוניות ואיך מאבחנים אותן?
מחלות אוטואימוניות יכולות להתבטא בדרכים שונות. לעתים לא מופיעים תסמינים זמן רב והממצא הראשון (מדדי דלקת או נוגדנים עצמיים) מתגלה בבדיקת דם מקרית. לעתים מופיעים תסמינים ראשונים בלתי ספציפיים (למשל כאלו המדמים מחלה ויראלית), כגון עייפות, כאבי שרירים וחום. תסמינים אלה יכולים לחלוף לבד ולכן במקרים רבים מחלות אוטואימוניות מאובחנות באיחור. לעתים מופיעים תסמינים ייחודיים לאיבר המעורב – כגון תפרחת על העור או דלקת בעין או במפרק – שמאפשרים אבחון מהיר יותר.
בתהליך האבחון נבחנים התסמינים והתלונות בבדיקה גופנית אצל הרופא/ה, ומתלוות לכך בדיקות דם לנוכחות נוגדנים עצמיים ומדדי דלקת (שקיעת דם ורמת CRP), בדיקות שתן ובדיקות דימות.
בשני העשורים האחרונים פותחו בדיקות מעבדה ייחודיות למחלות אוטואימוניות שמאפשרות לרופאים מומחים לאבחן אותן מוקדם ובמדויק יותר. דוגמה לבדיקה שכזאת היא פרופילים של נוגדנים עצמיים אשר ייחודיים לכל קבוצת מחלות אוטואימוניות. למשל, לקבוצת מחלות שפוגעת בריאות יש פרופיל נוגדנים ששמו "פרופיל פוליסינטטזות", המאפשר אבחון מוקדם, הערכת הסיכון הרפואי והתאמת טיפול.
איך מטפלים במחלות אוטואימוניות?
מחלות אוטואימוניות הן לרוב חשוכות מרפא, כלומר אי אפשר להבריא מהן. עם זאת, אפשר "להזדקן איתן בנחת". במילים אחרות, אם בעבר הן גרמו לתמותה רבה ומוקדמת, כיום הן בדרך כלל מחלות כרוניות. הן דורשות מעקב וטיפול תרופתי לאורך חודשים ושנים אך ניתן לחיות עמן חיים מלאים ותקינים.
במשך שנים רבות הטיפול העיקרי במחלות אוטואימוניות היה סטרואידים (שמדכאים את פעילות מערכת החיסון). רוב הסטרואידים יעילים ופועלים מידית (ולכן גם כיום משתמשים בהם), אך לאחר שימוש ממושך (במשך שנים) הם יכולים לגרום לתופעות לוואי ונזקים בלתי הפיכים. ולכן פותחו תכשירים כימיים (כגון מתוטרקסט, אימורן, ציקלוספורין וסלספט) שמאפשרים גם הם לדכא את מערכת החיסון הפועלת ביתר ולהפחית את השימוש בסטרואידים ואף להפסיקו.
בעשורים האחרונים, בזכות מחקרים פורצי דרך, חל מהפך בהבנת המנגנונים שייחודיים לכל מחלה אוטואימונית, שבהם מערכת החיסון משתמשת כדי לתקוף את הגוף, כמו ייצור נוגדנים עצמיים וציטוקינים. במפתיע, על אף שיש יותר מ-100 מחלות אוטואימוניות שונות, התגלה שמנגנונים מסוימים משותפים לקבוצות של מחלות מאותה משפחה. בהתאם לכך פותחו תרופות שמנטרלות רק אותם ולא את מערכת החיסון בכללותה, אשר יכולות לסייע לכמה מחלות אוטואימוניות. מדובר בתרופות מכוונות מטרה, ביולוגיות, שמונעות מהחולים נזקים נרחבים. הן ניתנות בזריקות או כדורים, פרופיל הבטיחות/ יעילות שלהן טוב וניתן להשתמש בהן במשך שנים. עם זאת, ועל אף שהן ממוקדות מטרה ומאפשרות להפחית את השימוש בסטרואידים, גם הן עלולות לגרום לתופעות לוואי. ולכן הן מצריכות התאמה אישית ומעקב של רופא/ה מומחה/ית. דוגמאות לתרופות אלו הן:
חוסם הציטוקין BAFF/ BLYSS (בנליסטה/ בלימומאב): הציטוקין BAFF (ובשמו השני: BLYSS) מפעיל את תאי מערכת החיסון מסוג לימפוציטים B במחלה זאבת ומגביר ייצור נוגדנים עצמיים. התרופה בנליסטה חוסמת אותו, מפחיתה את הפעילות של לימפוציטים B ואת תסמיני המחלה ומובילה להפוגה ארוכת שנים. עד כה היא ניתנה רק בעירוי דרך הווריד ולאחרונה אושרה גם לשימוש ביתי בזריקה תת-עורית וגם לשימוש בילדים.
חוסמי הציטוקין TNF אלפא: הציטוקין TNF אלפא הוא שחקן מרכזי בתהליך הדלקתי במחלות אוטואימוניות רבות, ובהן דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואיד ארטריטיס), דלקת מפרקים פסוריאטית, דלקת חוליות מקשחת, מחלת מעי דלקתית (קרוהן), וסקוליטיס (דלקת כלי דם), ואובאיטיס (דלקת בשכבת העין האמצעית). חוסמי TNF אלפא הם משפחת תרופות (בישראל חמש מהן נמצאות בשימוש) שחוסמות את פעילותו של הציטוקין וכך משפרות דרמטית את תסמיני המחלות המתווכות על ידו. הן ניתנות בעירוי תוך-ורידי או בזריקה תת-עורית (הזרקה עצמית), וחשוב לציין כי בעקבות הניסיון הרב שהצטבר עמן, ניתן לתת אותן גם לילדים ולנשים בהריון.
חוסמי הציטוקין אינטרלויקין 6 (IL-6): הציטוקין IL-6 הוא שחקן מרכזי בתהליך הדלקתי בווסקוליטיס, דלקת מפרקים שגרונית ומגוון מחלות דלקתיות, ואחד המדיאטורים (מתווכי דלקת) שגורמים לעליית חום הגוף. בישראל נמצאות בשימוש כמה תרופות שחוסמות אותו או את הקולטן שלו על פני התאים, אשר עשויות להפחית את הדלקתיות שהוא גורם לה ואף להוביל להחלמה מלאה (תוך שימוש מינימלי בסטרואידים). הן ניתנות בעירוי תוך-ורידי או בזריקה תת-עורית, ובדומה לתרופות ממוקדות המטרה האחרות תרמו להצלחה טיפולית רבה לאורך חודשים ושנים.
חוסמי JAK: החלבון JAK מצוי על דפנות תאים ומתווך פעילות של ציטוקינים שונים. חוסמי JAK (הניתנים בכדורים) מונעים את פעילותו וכך מפחיתים או מונעים דלקתיות. הטיפול בהם אושר לדלקת מפרקים שגרונית ואלופסיה אראטה (מחלה שגורמת לנשירת שיער) ומשמש במחקר למחלות אוטואימוניות נוספות, כגון זאבת ותסמונת שיוגרן.
