גם מי שחזר בריא מהשבי סובל מהבעיות האלה

החיוכים חזרו לפנינו והלב התחמם כשראינו כמה עשרות מהחטופים חוזרים משבי החמאס. בעוד את הנזק הנפשי קשה לאמוד בעיניים, נראה היה שחלק גדול מהם חזרו כשהם בריאים ושלמים מבחינה גופנית. למרות זאת, כולם אושפזו עם חזרתם להשגחה בבתי חולים. מה הן הבעיות שעימן יתמודדו מי שישבו בשבי במשך שבועות ארוכים, וכיצד מטפלים בהן?

עור: הנזק של לא להתרחץ במשך שבועות

החטופים שחזרו סיפרו על תנאים קשים בשבי, רבים הוחזקו במקום צפוף, ללא יכולת להתרחץ ולהתרענן. פרופ' שושי גרינברגר, מומחית לרפואת עור ומין, מסבירה כי "הנזקים הם בעיקר תוצאה של חוסר ההיגיינה: היעדר רחצה גורם להיווצרות לכלוך, והלכלוך הזה משמש מצע להתפתחות של גורמים זיהומיים שונים, כמו חיידקים, פטריות, כינים ופרזיטים אחרים, כמו סקביאס (גרדת). נוצרים פצעים מוגלתיים, חיידקיים ופטרייתיים".

איך מטפלים?

דרוש טיפול משולב בזיהומים ובפצעים הפתוחים ורחצה עם חומרים עדינים בלבד. סוג הרחצה שנמליץ תלוי במצב העור. אם קיימים זיהומים חיידקיים יומלץ על סבונים מחטאים, אולם אם קיים רק יובש עור, גרד או גירוי, נמליץ על קרמי רחצה או סבונים עדינים בעלי ph נייטרלי (בסביבות 5.5).

תזונה: איך חוזרים לאכול אחרי שבועות של הרעבה

רבים מהחטופים ששבו סיפרו על אוכל מועט ותפריט מצומצם, שהתבסס בעיקר על פיתות וחומוס. רבים מהם ירדו מאוד במשקל. הדיאטן הקליני צח יצחק גיל מסביר כי למרות הרצון הטוב לספק לכולם מייד ארוחה עשירה, יש להיות זהירים. כאשר הגוף נמצא במצב של הרעבה לאורך זמן, קיים סיכון מוגבר למצב שנקרא Refeeding Syndrome, או בעברית - תסמונת ההזנה מחדש. זהו מצב שבו הגוף מגיב לצריכה מוגברת של מזון לאחר חסר תזונתי משמעותי לאורך זמן. התסמינים שעלולים להופיע הם חולשה כללית, בצקות ברגליים, קוצר נשימה, תחושת בלבול ותסמינים גסטרואינטסטינליים (למשל, שלשולים). מצבים חמורים יותר עלולים להוביל לפרכוסים, אי-ספיקת לב ואף מוות.

ישנם מספר גורמי סיכון לתסמונת, כאשר העיקרי הוא איבוד משקל. ירידה חמורה במשקל תיחשב כירידה בלתי רצונית של 5% מהמשקל ההתחלתי, במשך שלושה חודשים או פחות, או למעלה מ- 10% במשך שישה חודשים או פחות. בקרב חטופים ושבויים אנו עלולים לראות מצב של ירידה מסיבית כזו בתקופת זמן קצרה אף יותר.

הסיכון לתסמונת ההזנה מחדש אצל ילדים כנראה גבוה יותר, בין היתר בשל משקל גופם הנמוך מלכתחילה וכן הדרישה האנרגטית המוגברת לצורך תמיכה בתהליכי הגדילה. מהצד השני, גם מחלות כרוניות המופיעות בגילים המבוגרים עלולות להוות גורם סיכון.

איך מטפלים? קיים פרוטוקול מסודר לטיפול. קודם כל עושים תשאול יסודי למטופל כדי לחשב את אחוז המשקל שאבד ואת כמות הקלוריות היומית בתקופת השבי. בנוסף ייערכו בדיקות דם תכופות לאיתור היפופוספטמיה (רמות נמוכות של זרחן בדם), שהיא סמן להופעת התסמונת (חשוב לציין שרמת זרחן תקינה אינה שוללת את הופעת התסמונת). 
הטיפול התזונתי נקבע בהתאם וניתן בליווי מקצועי של דיאטן/ית קליני/ת ויכלול:

• הגבלה קלורית לצד הגברה הדרגתית
• הגבלת נוזלים
• תיסוף בוויטמין B1 (תיאמין) למשך 5 ימים - חיוני למטבוליזם של פחמימות
• מולטי ויטמין למשך חודשיים
 

ראייה: חשיפה לאור אחרי שבועות בחשיכה

רבים מהחטופים הוחזקו במקומות חשוכים ולאחר שחרורם נראו חובשים משקפי שמש בשל הקושי להיחשף לאור. פרופ' אופירה זלוטו, מומחית באוקולופלסטיקה ורפואת עיניים ילדים, שמחה להרגיע כי מדובר בבעיה שלא משאירה נזק קבוע. "כאשר יוצאים מחושך מוחלט או חלקי לאור חזק, נגרמת תופעת אדפטציה לאור של הרשתית, כיוון  שהתאים של הפוטורצפטורים, שלא היו פעילים, הופכים להיות פעילים ולכן יש זמן קצר של הסתגלות. הדבר לוקח מספר דקות ומתרגלים לכך, לא משאיר נזק קבוע. משקפי שמש יכולים להקל על מי שיוצאים מחשיכה כי האור פחות חזק".

אצל חלק מהחוזרים מהשבי התגלו בעיות נוספות באזור העיניים. חלקם סבלו מפציעות באזור או מכניסת גופים זרים לעין, וגם התנאים הקשים וחוסר ההיגיינה במקום שבו הוחזקו עשו את שלהם וגרמו לדלקות עיניים ותגובות אלרגיות. כל הבעיות שהתגלו זכו לטיפול מתאים.
 

קול: איך חוזרים לדבר אחרי שבועות של לחישה

הסיפורים על החטופים שלא הורשו לדבר בקול אלא רק ללחוש שברו לרבים מאיתנו את הלב. האם לחישה במשך זמן רב פוגעת ביכולת הדיבור? באופן כללי, לחישה נחשבת להתנהגות קולית מזיקה, אומרת ד"ר אסנת קנדלשיין-ולדמן, סגנית מנהלת מכון שמיעה, שפה ודיבור. במקרים רבים בעת לחישה, מנח מיתרי הקול שונה מהמנח בדיבור רגיל, ועלול לגרום לפעילות מאומצת שעשויה לפגוע במיתרים.

בנוסף, ידוע כי שתיית מים רציפה חשובה להפקת קול באופן מיטבי. מהדיווחים עולה כי השוהים בשבי לא קיבלו אספקה בסיסית של מזון, ובפרט מים. על כן, ברור כי מלכתחילה תנאי הפקת הקול שלהם לא היו אידיאליים. יתרה מכך, יש הטוענים כי ללחישה עצמה עשוי להיות אפקט מייבש בשל המנח שבו שרויים מיתרי הקול בעת הלחישה.

למרות כל אלה, ד"ר קנדלשיין-ולדמן מרגיעה כי ההנחה היא שמי שלא היו לו הפרעות קול לפני השבי, יחזור לתפקוד קולי תקין.

איך מטפלים?

"אם החוזרים מהשבי חשים צרידות או קושי בהפקת קול, נמליץ על בדיקת רופא/ת אף-אוזן-גרון, לשם קבלת ממצא אודות מצב מיתרי הקול, ובהתאם לממצאים - להערכת קול אצל קלינאי/ת תקשורת. יש לזכור כי מדובר במצב חריג ויוצא דופן שבו נאלצו החטופים ללחוש לאורך זמן, במצב של מתח, לחץ וחרדה קיומית, ולכן ראוי שההתייחסות לנושא תכלול גם את הממד הרגשי הכרוך בכך". 
 

קבלת הפנים בחדר המיון בשיבא. מחכים לכל השבות והשבים