איך מטפלים בנפש של מי שחזר מהגיהינום?

איך מטפלים בנפשם של מי שהרגע חזרו מהגיהינום? במי שנחטפו מביתם, לעיתים היו עדים לרצח אהוביהם, ושהו שבועות ארוכים בשבי בתנאים קשים? אנשי הצוות המטפל במרכז הרפואי בשיבא התכוננו במשך שבועות לרגע שבו החטופים יחזרו הביתה.

"אנחנו ובתי חולים אחרים היינו צריכים להמציא את הגלגל, כי אין תקדימים לטיפול כזה בילדים", מספר פרופ' דורון גוטהלף, מנהל החטיבה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בשיבא. "תוך כדי התהליך פיתחנו פרוטוקולים ועשינו תרגולים כיצד להתנהל. המסר היה להפחית – למדנו שמדובר באקט אנושי ואנחנו, כאנשי מקצוע שרגילים להיות אקטיביים, צריכים לשמור על פרופיל נמוך, להיות בצד, לתת לתהליכים האנושיים והטבעיים לקרות, ולתמוך בהם. הילדים עומדים בפני כמה דברים: האחד הוא תהליך אבל פסיכולוגי, שהרי הרבה מהם עברו אובדן, בין אם של חברים ובין אם של הורים ואחים. הדבר השני הוא לבנות שגרה מסוימת – עם המשפחה, חזרה לבית ספר".

"נדהמנו לראות את החוסן של הילדים שחזרו מהשבי ושל משפחותיהם. ידענו ממקרים קודמים של טראומה שילד עלול לא לישון, להיות מכונס ובוכה, אלה תגובות נורמליות למצבים לא נורמליים, בטח אצל ילדים שחזרו מהשבי. אבל ראינו משפחות מאוד חזקות", מוסיף פרופ' גוטהלף.

אנשי הצוות בשיבא בנו צוות מיוחד לקליטת כל ילד ומבוגר החוזרים מהשבי. "בכל צוות כזה יש עובדת סוציאלית שמלווה את המשפחה, פסיכולוגית שמלווה את מי שחזר ואפילו אנשים שעובדים על חוויית האדם ומשק בית. היכולת לעבוד יחד כבר משקפת איזשהו שיקום לאדם שחזר אחרי שהיה מנותק ממערכת כזו. החיבורים האלה הם בעצם אנושיים לפני שהם רפואיים או פסיכולוגיים או פסיכיאטריים", אומרת ד"ר נעמה דה לה פונטיין, פסיכולוגית קלינית מומחית ומנהלת מרפאת חרדה וטראומה בבית החולים לילדים ספרא.

"לקראת שחרור החטופים דאגנו ליצור סביבה מכילה ורכה לקלוט אותם. זה כולל הנמכת הקול, עמעום התאורה ועוד. דאגנו לצרכים בסיסים לפני הכל, קילוף השכבות מהשבי, לבישת בגדים מוכרים מהבית. כל אלה הם אקטים טיפוליים שמקרקעים את האדם להווה, לחיים שקדמו לאירוע ולעצמי. אקטים שמווסתים ומשיבים צלם אנוש לשבים ולבני משפחותיהם".

הפסיכולוגים הקפידו להתאים את הטיפול לצרכי כל משפחה. ד"ר חנה ויסמן, מנהלת השירות הפסיכולוגי בספרא ופסיכולוגית ראשית בחטיבה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר: "אנחנו, הפסיכולוגים, היינו סוג של לוויינים, היינו שם כדי להנחות, לתמוך ולייעץ. הליווי היה רך, עדין ומותאם לצרכי המשפחה, מטרתנו הייתה לתת למשפחה לעבור את התהליך שלה בצורה שהיא רצתה. חברי המשפחה התייעצו איתנו על איך למסור בשורות מרות לאהובים שלהם".

השיקום הנפשי לחוזרים מהשבי יימשך הרבה אחרי שחרורם מבית החולים. "צריך לאזן את התפקוד היומיומי שלהם – לדאוג לשינה, לאכילה, לתקשורת עם משפחה וחברים. טיפול נכון בבסיסים יתרום למצבם הרגשי בשנים הקרובות. חשוב מאוד לחזור לחברת הילדים בקהילות שלהם. מי שחוזר לקהילה מצבו טוב יותר, כולם מכירים את כולם וכולם חוו טלטלה קשה, יהיה להם יותר קל להשתלב חזרה עם חבריהם מאשר לילדים שקבוצת השווים שלהם לא חוו אובדנים ב-7 באוקטובר. יהיה צריך הרבה רגישות והרבה הנחיה לקבוצת הילדים – איך להתייחס, איך לקבל.
"השבים נמצאים בסיכון לפיתוח תסמיני פוסט-טראומה. הם צריכים לעבד את החוויות עם מטפל פסיכולוגי קבוע. את העבודה הזאת הם יעשו בקהילה בהמשך".

התמיכה הנפשית הקדימה את הטיפול הרפואי אצל מי שלא נזקק לטיפל דחוף. הרופאים לא מיהרו לבצע את הבדיקה אלא איפשרו לילדים ולנשים המבוגרות זמן עם בני משפחותיהם וקצת זמן לחזור לעצמם לפני הבדיקה הגופנית.

ויש גם עצה למי מהציבור שייפגש עם משוחררים משבי החמאס - ד"ר ויסמן ממליצה להיות רגישים מאוד: "כשפוגשים אותם אפשר לומר משפטים כמו 'כמה אני שמחה שחזרתם, כמה דאגנו'. אבל לא לנסות לדלות את הסיפור. כדאי לכבד את האוטונומיה שלהם".

הכניסה למתחם הטיפול בשבויים שחזרו במרכז הרפואי שיבא. ברוכות השבות, ברוכים השבים