השתלת קוצבי לב ודפיברילטורים
הפרעה בפעילות החשמלית של הלב מצריכה לעתים השתלת קוצב לב. מהם סוגי הקוצבים השונים וכיצד משתילים אותם?
מהו קוצב לב?
קוצב לב הוא מכשיר אלקטרוני שתפקידו לשלוח אותות חשמליים ללב כדי שיפעם בקצב תקין. הקוצב מפקח על קצב הלב, וכאשר הקצב אטי מדי, הוא מספק ללב גירוי חשמלי (פולסים). כך הוא מסייע לפעילות לבבית תקינה ולזרימת הדם לחלקי הגוף השונים. פעילות הקוצב תלויה בסוללה אשר נמצאת בגוף המכשיר. משך חיי הסוללה נבדק בכל ביקורת במרפאה וכאשר הם עומדים להסתיים, הקוצב מוחלף.
מתי נדרשת השתלת קוצב?
במצב תקין הלב פועם (מתכווץ ומתרחב) בקצב קבוע – 100-60 פעימות בדקה. קצב זה נקבע על ידי קוצב טבעי ששמו קשרית הגת (SA node) – צבר תאים שמייצרים אותות חשמליים בלב, אשר מתפשטים מהעליות (פרוזדורים) אל החדרים באמצעות מערכת הולכה חשמלית. הפרעה בפעילות קשרית הגת או במערכת ההולכה החשמלית עלולה לגרום לשינויים בקצב הלב, אשר מצריכים השתלת קוצב לב.
הסיבה השכיחה ביותר להשתלת קוצב לב היא דופק איטי של קשרית הגת או חסם במערכת ההולכה החשמלית. במצבים אלו האותות החשמליים שנוצרים בלב איטיים מדי או מתפשטים לכל חלקי הלב (מה שעשוי לגרום לחולשה, עייפות, טשטוש, סחרחורות ואף התעלפות). תופעות אלו קשורות לגיל מתקדם ולנזק שנגרם למערכת ההולכה החשמלית מאוטם שריר הלב או ממחלות אחרות.
ההחלטה על השתלת קוצב נעשית על ידי הרופא/ה המטפל/ת. זאת בהתאם לקשר בין תסמיני המטופל/ת להפרעת הקצב ולתוצאות של בדיקות אבחון כגון אק"ג, הולטר לב, אקו לב, מבחן מאמץ ובדיקה אלקטרופיזיולוגית.
מהם סוגי הקוצבים?
קיימים קוצבי לב שונים עם דפיברילטור או בלעדיו. הרופאים מחליטים מהו המכשיר המתאים ביותר לכל מטופל/ת לפי חומרת הפרעת הקצב והמצב הרפואי.
סוגי הקוצבים העיקריים הם:
קוצב חד או דו-לשכתי: מסדיר את קצב הלב ומיועד בעיקר למטופלים עם קצב לב אטי. השתלתו כוללת החדרת אלקטרודה אחת לחדר הימני או שתי אלקטרודות – אחת לעלייה הימנית ואחת לחדר הימני (בחלקו העליון והתחתון של הלב).
קוצב דו-חדרי: קוצב זה לרוב מושתל אצל מטופלים עם אי-ספיקת לב קשה והפרעת הולכה מתקדמת שגורמת לחוסר תיאום בהתכווצות חדרי הלב. הוא מחובר לשלוש אלקטרודות: אחת בעלייה הימנית, שנייה בחדר הימני ושלישית מאחורי החדר השמאלי (בווריד הכלילי הקרוב לדופן האחורית של החדר). תפקידו לתאם את הכיווץ בין חדרי הלב.
קוצב דפיברילטור: מכשיר זה מורכב וגדול יותר מהקוצב הרגיל ומטפל בהפרעות קצב חדריות מסכנות חיים – דופק לב מהיר מדי שמעלה את הסיכון לדום לב. לרוב הוא מושתל אצל מטופלים שהייתה להם הפרעת קצב מסכנת חיים בעבר או מוגדרים בסיכון ללקות בה. הוא מנטר את קצב הלב בקביעות וכאשר הוא מזהה שהדופק מואץ לקצב מסכן חיים – הוא נותן שוק חשמלי שמפסיק זאת ומשיב את הלב לקצב סדיר.
קוצב דו-חדרי עם דפיברילטור: מכשיר אשר בנוסף לתיאום הכיווץ בין החדרים כולל גם דפיברילטור אשר מזהה הפרעות קצב מסכנות חיים ומטפל בהן. לרוב מושתל אצל מטופלים שהייתה להם הפרעת קצב חדרית משמעותית או שנמצאים בסיכון להפרעת קצב חדרית מסכנת חיים.
מכשירים נוספים
דפיברילטור תת-עורי: מכשיר שנותן שוק חשמלי כאשר הוא מזהה הפרעת קצב חדרית מסכנת חיים, ללא מערכת קיצוב לב. הוא מושתל בצד השמאלי של בית החזה, מתחת לבית השחי ולשריר. האלקטרודה שלו נמצאת מתחת לעור, בסמוך ללב.
וסט/ דפיברילטור אוטומטי: מכשיר שמולבש על הגוף כאפודה וממנו יוצאות אלקטרודות שמוצמדות חיצונית לאזור החזה באמצעות מדבקות. נועד לזמן מוגבל (שבועות עד חודשים) ומותקן כאשר לא ניתן להשתמש בדפיברילטור מושתל (למשל כאשר התפתח זיהום באזורו).
קפסולת קוצב: קוצב קטן ביותר ללא אלקטרודות שמושתל דרך וריד מפשעתי וממוקם בחדר הימני של הלב.
כיצד עובד קוצב לב?
קוצב לב מורכב מסוללה, גנרטור ממוחשב ואלקטרודות (מוליכים עם יכולת חישה וקיצוב). הסוללה והגנרטור מוקפים כיחידה אחת בתוך קופסת מתכת והאלקטרודות מחברות את הגנרטור ללב.
הקוצב מחובר לאחת-שלוש אלקטרודות אשר ממוקמות בחללים שונים בלב. הן חשות את הפעילות החשמלית הטבעית של הלב ושולחות את המידע לגנרטור. אם קצב הלב אינו תקין, המחשב שבגנרטור יורה לו לשלוח אות חשמלי ללב דרך האלקטרודה.
קוצבים יכולים לחוש את הטמפרטורה בדם, קצב הנשימה ותנועתיות ולהתאים את הקיצוב לצרכים הפיזיולוגיים. תכנות הקוצב נעשה במכשור חיצוני ומייתר את המגע הישיר עם הקוצב.
כיצד מתבצעת השתלת הקוצב?
ההשתלה נעשית בהרדמה מקומית, בחדר הצנתורים, בתנאים סטריליים ובנוכחות רופא/ה, אח/ות וצוות טכנאי קוצבי לב. היא כוללת חתך באורך של כמה סנטימטרים בצד השמאלי העליון של בית החזה. שם, מתחת לעור, מושתל קוצב הלב ומאותר הווריד שדרכו מועברות אלקטרודה/ אלקטרודות אל מדורי הלב, אשר מחוברות לקוצב. מיקום האלקטרודות במדורי הלב נקבע באמצעות שיקוף רנטגן ומדידות חשמליות. בסיום ההשתלה החתך נסגר לרוב בתפרים פנימיים נמסים ובסיכות על גבי העור (מוציאים אותן במרפאת קוצבים כעשרה ימים לאחר ההשתלה).