מהי גלאוקומה

שם באנגלית: Glaucoma

מהי גלאוקומה?

גלאוקומה היא מחלה שפוגעת בעצב הראייה ועלולה להוביל לעיוורון ולרוב נגרמת מלחץ תוך-עיני מוגבר. עצב הראייה הוא הגורם המקשר בין האותות הנקלטים בעין לבין פענוחם במוח (מוליך מידע חזותי מרשתית העין אל המוח). בשלבי המחלה הראשונים נפגעים הסיבים בעצב הראייה שמובילים אותות משדה הראייה ההיקפי. מרכז הראייה, המקנה את חדותה, נפגע בשלב מתקדם ביותר, לעתים שנים רבות לאחר התפתחות המחלה. לכן לרוב החולים לא חשים בדבר עד לשלבים המתקדמים, שבהם עצב הראייה ושדה הראייה נהרסים. בנוסף, במקרים רבים הגלאוקומה מופיעה רק בעין אחת, ומנגנון מוחי משלים במשך זמן רב את החסרים שקיימים בשדה הראייה שלה.

לפיכך לרוב גלאוקומה מתגלה רק בבדיקת רופא/ת עיניים ומכונה "הגנב השקט של הראייה". אבחון וטיפול מוקדמים יכולים לעצור את התהליך ההרסני בשלב מוקדם, כשהנזק אינו גורם להפרעה משמעותית בראייה, ולכן מגיל 40 חשוב לעבור בדיקות תקופתיות לזיהוי המחלה.

מהם גורמי הסיכון?

ברוב מקרי הגלאוקומה הנזק לעצב הראייה נובע מלחץ תוך-עיני מוגבר. לחץ זה נגרם מהצטברות נוזלים בעין, לרוב עקב הפרעה בניקוזם. באופן תקין העין מייצרת נוזלים שמגנים עליה אשר מתנקזים דרך תעלות ניקוז הנמצאות בקדמתה.

הסיבות לכך עשויות להיות:

גיל 40 ומעלה: כפי הנראה עם העלייה בגיל תעלות הניקוז בעין מתנוונות ולכן מנקזות נוזלים פחות טוב וכך הלחץ התוך-עיני עלול להתגבר.

נטייה תורשתית-גנטית: נטייה זו עלולה להוביל להופעת גלאוקומה כבר בילדות. אז מדובר למעשה בהתפתחות לא תקינה של תעלות הניקוז; כך נוזלי העין אינם מתנקזים כראוי וגורמים לעלייה בלחץ התוך-עיני.  

גורמים סביבתיים כחשיפה מוגברת לשמש: כפי הנראה קרינה אולטרה-סגולה (UV) מעלה את הסיכון לשחרור חלקיקי קרומים של תאים (ממברנות) ולשקיעתם בתעלות הניקוז. כך הם חוסמים אותן והלחץ התוך-עיני עולה.

מהם הסוגים השכיחים של גלאוקומה?

סוג הגלאוקומה נקבע לפי מצב הזווית בעין – אזור תעלות הניקוז, שנמצא בין הקשתית לקרנית. לפיכך סוגי הגלאוקומה העיקריים הם:  

גלאוקומה פתוחת זווית ראשונית: בסוג זה, השכיח ביותר, הזווית נראית פתוחה אך אינה מתפקדת במלואה, ולכן הלחץ התוך-עיני עולה ופוגע בעצב הראייה בהדרגה ובאופן בלתי מורגש.

גלאוקומה אקספוליאטיבית: בסוג זה של גלאוקומה פתוחת זווית מצטבר חומר דמוי חלבון בחלק הקדמי של העין מסיבה שאינה ידועה, וכך ברוב המקרים הלחץ התוך-עיני גבוה יותר וגורם לנזק מהיר יותר לעצב הראייה מאשר בגלאוקומה פתוחת זווית ראשונית.

גלאוקומה בלחץ תקין: אצל חלק מהחולים בגלאוקומה פתוחת זווית, הלחץ התוך-העיני נמצא בתחום הנורמה (21-10 מ"מ כספית). הנזק לעצב הראייה נגרם כנראה מיתר רגישות שלו ללחץ תוך-עיני או מהפרעה באספקת הדם אליו.

גלאוקומה סגורת זווית (אקוטית או כרונית): בגלאוקומה סגורת זווית אקוטית הזווית נסגרת בפתאומיות והלחץ התוך-עיני עולה מיד ומורגש היטב. כאשר הזווית נסגרת בהדרגה, הגלאוקומה היא סגורת זווית כרונית.

מהם התסמינים?

גלאוקומה פתוחת זווית וסגורת זווית כרונית לא מורגשות בשלבים הראשונים. לאחר מכן, בשלבים המתקדמים, מופיע חוסר בראייה ההיקפית ואחר כך שדה הראייה נהרס (עיוורון). גלאוקומה סגורת זווית אקוטית גורמת לכאבים עזים ואודם בעין, טשטוש ראייה, ראיית הילה סביב מקורות אור ולעתים בחילות והקאות.

כיצד מאבחנים?

אבחון מוקדם מאפשר להוריד את הלחץ התוך-עיני, לשמור על איזונו ולמנוע נזק לעצב הראייה. אם המחלה הידרדרה עד לאובדן ראייה, המצב אינו הפיך מכיוון שעצב הראייה אינו ניתן לשחזור. בדיקות האבחון כוללות:

מדידת לחץ תוך-עיני (IOP): בדיקה זו לרוב מתבצעת במכשיר ששמו טונומטר. הוא מוצמד אל העין ומפעיל כוח על הקרנית עד כדי השטחה של פניה הקדמיות. רמת התנגדותה (קמירותה) של הקרנית ללחץ החיצוני תעיד על מידת הלחץ התוך-עיני. לפני הבדיקה הרופא מטפטף לעיניים טיפות הרדמה מקומית ומעט צבע (תמיסת פלאורסאין) שמאפשר לו לראות טוב יותר את רמת הלחץ.

בדיקת קרקעית העין: מתבצעת במכשיר שמוצמד לאישון אשר מצויד בעדשה מגדילה ומקרין תמונות על מסך. באמצעותה ניתן להעריך את מצב עצב הראייה ולאתר סימני נזק אופייניים לגלאוקומה. מתבצעת לאחר מתן טיפות להרחבת אישונים.

​בדיקת שדה ראייה: בבדיקת שדה ראייה מראים למטופל נקודות אור מפוזרות במרחב ובוחנים אילו מהן הוא מסוגל לראות בעזרת מכשיר ששמו פרימטר. לאחר מכן המכשיר מסכם את התוצאות במחשב ומתקבלת תמונה כוללת של שדה הראייה. באזורים שבהם המטופל לא הבחין בנקודות האור בשל הפרעה בראייה, המחשב מציין שקיים "כתם עיוור" (כלומר, אזור פגוע בשדה הראייה).

אם הבדיקות הללו מעלות חשד לגלאוקומה, יתבצעו בדיקות נוספות. למשל:

הדמיית OCT (טומוגרפיה קוהרנטית אופטית): OCT היא סריקה שמדגימה את המבנה הפנימי של העין ובו עצב הראייה, מעריכה את עובי סיבי העצב ומאפשרת לעקוב אחר התקדמות המחלה.

כיצד מטפלים?

טיפול בגלאוקומה פתוחת זווית: הטיפול בסוג זה מכוון להורדת הלחץ התוך-עיני ושמירה על רמת לחץ מאוזנת לאורך שנים. זאת באמצעות תרופות (טיפות לעין או כדורים לבליעה), שבעיקר מפחיתות את ייצור הנוזלים בעין או משפרות את ניקוזם, לייזר או ניתוח, בהתאם לשלב המחלה וחומרתה. טיפול הלייזר הוא מסוג SLT (Selective Laser Trabeculoplasty). רמת האנרגיה שלו נמוכה יחסית, הוא משפיע רק על התאים בזווית העין (ולכן נקרא לייזר סלקטיבי), מעודד את פעילותם וכך משפר את ניקוז הנוזלים בעין. מדובר בטיפול קצר שנעשה בהרדמה מקומית בטיפות. אצל רוב החולים הוא מפחית את הלחץ התוך-עיני בכ-25% והשפעתו נמשכת בין שנה לחמש שנים. במידת הצורך ניתן לחזור עליו. 

​טיפול בגלאוקומה סגורת זווית: הטיפול בסוג זה כולל הפחתה של הלחץ התוך-עיני בתרופות ולאחר מכן טיפול לייזר מסוג YAG (אירידוטומיה). בטיפול זה, שנעשה גם הוא בהרדמה מקומית בטיפות, קרן אור ממוקדת יוצרת פתח קטן בשפת הקשתית שמאפשר לנוזלים לזרום מהחלק הקדמי של העין לחלק האחורי שלה וכך להפחית את הלחץ התוך-עיני.

גלאוקומה בלחץ תקין: טיפול דומה להפחתת הלחץ (תרופות/ לייזר/ ניתוח).

מהם הניתוחים לגלאוקומה?

מטרת הניתוחים לגלאוקומה היא ליצור מערכת ניקוז חלופית בעין. הם מיועדים לחולים שהלייזר או התרופות לא סייעו להם או לכאלו שהתרופות גורמות להם לתופעות לוואי (כגון צריבה, אודם וגרד בעיניים, חולשה, ירידה במשקל והפרעה בתפקודי הכליות). הם כוללים:

טרבקולקטומיה (פילטרציה): בניתוח זה מסירים את תעלות הניקוז הסתומות בעין ויוצרים נתיב ניקוז עוקף (מעבר) שדרכו נוזלי העין יכולים לצאת ממנה באופן מבוקר אל שכבות העין החיצוניות. משם הם עוברים לכלי הדם המקיפים אותם ונספגים בהם. כך הלחץ התוך-עיני יורד משמעותית.

השתלת מסתם: ניתוח זה לרוב נעשה במקרים מורכבים יותר שבהם הטרבקולקטומיה כשלה או שסיכויי הצלחתה מראש נמוכים. במהלכו משתילים על פני גלגל בעין מסתם מסיליקון עם צינורית שמנקזת את נוזלי העין אל החלק האחורי של גלגל העין. גם בדרך זו הלחץ התוך-עיני יורד משמעותית.

ניתוחים זעיר פולשניים: בשנים האחרונות החלו לבצע גם ניתוחים זעיר פולשניים להורדת הלחץ התוך-עיני, דרך חתך זעיר באזור העין. הם פחות תורמים להורדת הלחץ התוך-עיני מהניתוחים המסורתיים ולכן קהל היעד שלהם הוא חולי גלאוקומה קלים-בינוניים (בין השאר כאלו שמעוניינים להפסיק את הטיפול התרופתי). ניתוחים אלו כוללים:

XEN – ניתוח שבו מושתלת בעין צינורית קטנה, צרה ורכה שדרכה ניתן לנקז את הנוזלים העודפים מחלל העין אל שכבות העין החיצוניות.

GATT – בניתוח זה מרחיבים את תעלות הניקוז באופן שמגביר את פעולתן. ניתן לשלבו עם ניתוח קטרקט.  

MIMS – בניתוח MIMS מחדירים מכשיר אל פנים גלגל העין ובאמצעותו יוצרים תעלה בקוטר 100-50 מיקרומטר (מיליונית המטר). דרכה מנוקזים הנוזלים מהחלל שבין הקשתית לקרנית והאישון אל החלל שמאחורי עדשת העין.

מתי לפנות לרופא?

כאמור, ברוב המקרים המחלה לא גורמת לתסמינים עד לשלביה המתקדמים. לכן מגיל 40 ומעלה מומלץ לעבור בדיקת עיניים שגרתית וכך למזער את הסיכון. כשאין גורמי סיכון למחלה, יש להיבדק מדי שלוש עד חמש שנים עד גיל 60. כשקיימים גורמי סיכון ומעל גיל 60, יש להיבדק כל שנה-שנתיים. אם מגלים את המחלה בשלביה המוקדמים ומטפלים בה נכון, ניתן להאט או לעצור אותה. אם מופיעים תסמינים כגון כאבים עזים ואודם בעיניים וטשטוש ראייה, יש לפנות לטיפול מיידי.

למה לטפל במחלה דווקא בשיבא?

מרפאת גלאוקומה בשיבא היא המרפאה הוותיקה, הגדולה והמובילה בישראל לאבחון, טיפול, מחקר וחדשנות בגלאוקומה. צוות המרפאה משתמש במכשור חדשני ומתקדם, כולל כל סוגי מכשירי ההדמיה לאבחון ומעקב, ומעניק למטופלים תרופות חדישות וטיפולי לייזר מגוונים. בנוסף, הוא מבצע את כלל הניתוחים לגלאוקומה, גם המתקדמים ביותר בעולם בתחום זה.