אודות המחלה

מלנומה ממאירה היא סוג אחד מתוך שלושה סוגים עיקריים של סרטן העור. המלנומה הממאירה מתפתחת מתאים הנמצאים בעיקר בעור, והנקראים מלנוציטים. תאים אלה מייצרים פיגמנט הנקרא מלנין, הנותן לעור את הגוון החום האופייני. שומה או "נקודת חן" היא דוגמא למקבץ של תאים מלנוציטיים נורמליים רבים במקום אחד.

מלנומה ממאירה הוא סרטן שמתפתח בדרך כלל בעור אך גם באתרים אחרים בגוף בהם יש מלנוציטים כגון בעין ובריריות.
בניגוד לשני הסוגים השכיחים האחרים של סרטן העור: סרטן תאי הבסיס וסרטן תאי הקשקש, שכריתת הגידול מרפאה למעשה את כל החולים, תוחלת החיים לאחר כריתת מלנומה הינה פועל יוצא של עובי הגידול הנמדד במילימטרים. לדוגמא: מעל 95% מהחולים עם מלנומה שטחית בעובי של פחות מ-1 מ"מ נרפאים על ידי הפעולה הכירורגית הפשוטה של כריתה נאותה של הגידול. בחולים עם מלנומות "עבות", לעומת זאת, קיים סיכון ריאלי להישנות המחלה שיכול להגיע לכ - 40% אם עובייה של המלנומה מעל 4 מ"מ. הסיבה לכך היא, שבמלנומות "עבות" ההתפשטות קיימת כבר בזמן האבחנה, אך מוקדי ההתפשטות הינם מיקרוסקופיים ולא ניתנים לאבחנה באמצעי ההדמיה הידועים לנו כיום. אחת הדרכים להערכה האם היתה כבר התפשטות של גרורות הינה בדיקה מדגמית של בלוטת הלימפה האזורית המנקזת את אזור המלנומה, ע"י הוצאתה ובדיקתה תחת המיקרוסקופ. פרוצדורה זו נקראת ביופסיה של "בלוטת הזקיף".

חשוב להדגיש שרוב רובם של הלוקים במלנומה עורית, נרפאים ע"י הניתוח. מכאן נובעת חשיבות המעקב והגילוי המוקדם בשלב הראשוני של שומה חשודה. רק במיעוט החולים, מופיעה בהמשך הזמן הישנות המחלה. הישנות כזו מחייבת שימוש בטכנולוגיות טיפוליות מתקדמות ומורכבות שעיקרן תגבור מערכת החיסון של החולה.

גורמי סיכון
מיהן האוכלוסיות ומה הם גורמי הסיכון החשובים לפתח מלנומה?
אנו מכירים מספר גורמי סיכון כשהבולטים הם:

• ריבוי שומות ובעיקר שומות בלתי- טיפוסיות.
• רקע אישי או משפחתי של מלנומה.
• נגעים פיגמנטריים מלידה.
• מבנה עור בהיר, שיער בהיר או אדמוני.
• ריבוי כוויות שמש (בעיקר בילדות) וחשיפה מוגברת לקרינת השמש (בעיקר חשיפה לסירוגין).

מלנומה היא, אם כן, גידול ממאיר של העור אשר הסיבות להתפתחותה מגוונות ומתמקדות ב - 2 גורמים עיקריים:

גורמים סביבתיים - קרינת השמש, וגורמים גנטיים - מבנה העור, קיום נגעים פיגמנטריים מרובים וכו' .שני גורמים עיקריים אלה מתכנסים ביחד ובסופו של עניין, גורמים לשינויים גנטיים (מוטציות) במלנוציט המאפשרים את ההתמרה הממאירה למלנומה.
כמו בכל ממאירות אחרת, הדרך הטובה והיעילה ביותר להלחם במלנומה היא ע"י מניעתה, באמצעות התמודדות עם גורמי הסיכון העיקריים: חינוך ומעקב אחר אוכלוסיות בעלות סיכון גבוה לפתח מלנומה, והימנעות מחשיפה מוגזמת לקרינת השמש.

מומלץ בכל שהייה בחוץ לכסות ככל הניתן את הגוף בלבוש מלא הכולל חולצה עם שרוולים ומכנסיים ארוכים, ורצוי מבדים באריגה צפופה. יש לחבוש כובע רחב שולים ולהרכיב משקפי - שמש המסננים את מעבר קרני השמש. את האזורים החשופים יש למרוח במסנני קרינה עם מקדם הגנה (SPF) מ - 15 ומעלה. יש להימנע משהייה בחוץ או על חוף הים בין השעות 9 בבוקר ל -5 אחה"צ.
מריחת מסנן קרינה במטרה ל"תפוס צבע" מסוכנת ועלולה להגביר את הסיכון
למלנומה, היות והיא גורמת להארכת השהייה בשמש. עבודות אפידמיולוגיות שנעשו באירופה הראו שזמן החשיפה לשמש ע"מ לתפוס "צבע" היה ארוך יותר, ככל שמקדם ההגנה של מסנן הקרינה היה גבוה יותר.

גילוי מוקדם
אבחון מלנומה מוקדם ככל האפשר נותן סיכוי מרבי לריפוי מלא.
כאמור, מרבית החולים בעלי מלנומה שטחית בעובי של פחות מ- 1 מ"מ נרפאים לחלוטין באמצעות פעולה כירורגית פשוטה של כריתת הגידול. לעומת זאת, באבחון מלנומה בשלב מתקדם, כשהמלנומה עבה, קיים סיכון להתפשטות של  המלנומה  ולהתפתחות מחלה גרורתית שהיא המסוכנת והקטלנית ביותר. סיבות אלה מדגימות את החשיבות הרבה של הגילוי המוקדם.
גילוי מוקדם של מלנומה יכול להיעשות ע"י חינוך האוכלוסייה להיות ערניים לסימנים המוקדמים של התפתחות מלנומה, ועל ידי מעקב מקצועי, בעיקר של אוכלוסיות בעלות סיכון גבוה.

הסימנים הקליניים של התפתחות מלנומה ממאירה של העור כוללים:

• הופעה של נגע פיגמנטרי חדש על עור שהיה תקין ונורמלי.
• שינוי (בדרך כלל שינויים קלים) בשומה קיימת:
• בצבע ובגוון של השומה
• בצורת השומה
• שינוי בגבולות הנגע
• שינוי בקוטר הנגע