"אם לא הייתי מגיעה לשיבא, לא הייתי חיה" – סיפורה של אורית

כהן. היה אמור להיות ניתוח פשוט

אורית כהן, 46, מבני ברק, אישה בריאה בדרך כלל, התחילה להרגיש לא טוב במאי 2018. "במשך כחודש היו לי כאבי בטן, בעיקר בצד השמאלי. בהתחלה הם היו קלים וסיפרתי לעצמי כל מיני סיפורים (שאולי זה מניקיונות פסח ועייפות). יום אחד גם ישבתי במסעדה עם חברה, הרגשתי ממש לא טוב, התחלתי להקיא, וחשבתי שזה בגלל האוכל. באיזשהו שלב כאבי הבטן ממש החמירו. לילה אחד כבר ממש התקפלתי על ארבע".

בשלב הזה הגיעה אורית לקופת החולים ורופא המשפחה הפנה אותה לאולטרסאונד. היא אובחנה כסובלת מציסטה בשחלה וטופלה במשככי כאבים. למרות הטיפול הכאבים הלכו והחריפו. לאחר התייעצות עם הרב הגיעה למרכז לרפואה דחופה בשיבא ביום שישי בבוקר, שם נבדקה על ידי כמה רופאים ועברה בדיקות שונות כגון CT של הבטן והאגן. לדבריה, "אמרו לי שגילו אבן בכליה ושאני צריכה לעבור ניתוח. אמרו שזה ניתוח ממש פשוט ושאשתחרר מבית החולים כבר במוצ"ש". אך האבן נדדה לשופכן וחסמה את הכליה. אורית נלקחה לחדר ניתוח ושם נצפתה האבן החוסמת. במקביל התפתח זיהום בדמה ומצבה הכללי הוסיף להחמיר. ריסוק האבן בנוכחות זיהום עלול להיות מסוכן, ולכן הכליה נוקזה באמצעות תומכן שופכני פנימי והאבן הושארה במקומה.

"מיד הרדימו והנשימו אותי והוציאו אותי בדחיפות מחדר ניתוח לטיפול נמרץ. כל המערכות שלי קרסו בגלל הזיהום, הייתי בסכנת חיים, ולכן עדיין לא יכלו לנתח אותי. חשבו שלא אשרוד. לאורך כל הדרך ליווה אותי (גם מרחוק, מחו"ל) האורולוג ד"ר ניר קליינמן. הוא עקב אחרי הבדיקות והצילומים ותדרך את הצוות מרחוק", מספרת אורית.

במחלקת טיפול נמרץ טופלה אורית באנטיביוטיקה ותרופות לתמיכה בלחץ הדם. בהדרגה מצבה השתפר ולאחר כשבוע נשלחה לביתה להתאוששות והחלמה. לאחר חודשיים עברה ניתוח אנדוסקופי להוצאת האבן על ידי ד"ר קליינמן.

"אם לא הייתי מגיעה לשיבא – לא הייתי חיה כיום. ד"ר קליינמן והצוות שלו הצילו את חיי. כיום אני מתנדבת במחלקת אורולוגיה פעם בשבוע. זה המעט שאני יכולה להחזיר, טיפה בים. מדי פעם אני מציצה באבן שגודלה כגודל שומשום (קיבלתי אותה אחרי הניתוח), ונזכרת כמה החיים שבריריים וכמה אני בת מזל".