סיבוכים לאחר השתלת ריאה

הסיבוכים הנפוצים ביותר לאחר השתלה הם דחיית האיבר המושתל על ידי מערכת החיסון וזיהומים וחשוב שהמטופלים יכירו את תסמיניהם, ידווחו עליהם מיד לצוות ההשתלה ובאופן כללי יעקבו אחר בריאותם ויבצעו בדיקות תקופתיות כמו בדיקות דם ורופא/ה. גם צוות ההשתלה כמובן עוקב אחר כל מטופל/ת בתקופת ההחלמה כדי לזהות מהר את הסיבוכים, לטפל בהם במהירות ולמנוע הפרעה לתפקוד התקין של הריאה החדשה. 

דחיית השתל

אחד הסיבוכים הנפוצים ביותר לאחר השתלת ריאה הוא דחיית השתל. תפקיד מערכת החיסון הוא לתקוף פולשים כגון חיידקים, נגיפים ותאי רקמה זרה וכך להגן על הגוף. דחיית השתל היא תופעה שכיחה שמתרחשת כיוון שתאיו נתפסים כפולשים. היא יכולה להיות קלה, בינונית או קשה ולאו דווקא פוגעת בשרידות הריאה החדשה. לכן לאחר ההשתלה ניתנות התרופות לדיכוי מערכת החיסון ומניעת דחיית השתל וצריך ליטול אותן כל יום למשך כל החיים. בנוסף צריך לנהל רישום של מדידות הספירומטריה (תפקודי ריאה), להכיר תסמיני דחייה ואם הם מופיעים לדווח עליהם מידית לצוות ההשתלה (אפילו אם מדובר רק בתסמין אחד), כך שניתן יהיה לטפל בהם במהירות (בתרופות). יש לציין כי פעמים רבות למטופלים אין תסמיני דחייה על אף שהיא מתרחשת בגופם. ביופסיה של הריאות (שניטלת בברונכוסקופיה) וניטור קפדני לבחינת תסמיני דחייה מסייעים לאבחונה ואפשר לטפל בה באמצעות התאמת תרופות או הוספתן. 

לרוב הדחייה לא גורמת לתסמינים (לעתים מטופלים מרגישים טוב אפילו כשהיא מתפתחת). אם כן, הם עשויים לכלול: 

• חום מעל 37.5 מעלות (יש למדוד חום כל יום באותה השעה – אך לא בטווח של 20 דקות אחרי אכילה או שתייה, ולדווח על חום של 37.5 ומעלה).
• תשישות/ עייפות רבה מהרגיל/ חוסר אנרגיה.
• קוצר נשימה או כל קושי/ שינוי בדפוסי הנשימה במנוחה או בפעילות.
• אובדן תיאבון.
• ירידה במדידות של FEV1 – נפח האוויר הננשף במאמץ בשנייה אחת – שמעידות על תפקוד הריאות. יש לבצע מדידה שלוש פעמים ביום בשעה קבועה, לא סביב זמן הארוחה. אם במשך יומיים התוצאה נמוכה ב-10%, יש לדווח על כך. לדוגמה, אם ה-FEV1 הרגיל הוא 2.5 ליטרים, אז ירידה של 10% תהיה FEV1 של 2.25 ליטרים. המדידות נעשות בספירומטר אישי – מכשיר כף יד שניתן לרכישה. ילמדו אותך איך להשתמש בו, והשימוש יהיה יומיומי ולכל החיים.
• ירידה בסבילות לפעילות הגופנית בבית (יש לדווח על כל ירידה ברמת הפעילות שגופך מסוגל לבצע. לדוגמה, אם הסיבולת שלך על הליכון הכושר בבית יורדת מ-20 דקות ל-15).
• כאבי בטן.
• כאב ורגישות באזור הריאות בחזה.
• תסמינים דמויי שפעת (כגון צמרמורות, כאבי שרירים, בחילות ושיעול). 

תסמינים אלו עשויים לרמז גם על דחיית השתל וגם על מחלות שיכולות להתלוות להשתלה במשך השנים, כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת וסרטן. לכן כאשר הם מופיעים צריך לדווח מיד למתאמת ההשתלות ולרופא/ה המטפל/ת ולקבל טיפול תרופתי מותאם. 

זיהומים

התרופות לדיכוי מערכת החיסון פוגמות ביכולת של הגוף לזהות זיהומים כגון חיידקים ונגיפים ולהילחם בהם והסיכון ללקות בהם לאחר ההשתלה הוא בלתי נמנע. הריאות הן אחד המקומות השכיחים שבהם מתפתחים זיהומים (דלקת ריאות). מרביתם מטופלים בהצלחה אם הם מתגלים מוקדם. הפעולות שאנו מבצעים כדי למזער את הסיכון וההשפעה של זיהומים כוללות: 

• מתן תרופות נוגדות זיהום תוך כדי ההשתלה ואחריה.
• מתן תרופה אנטי-ויראלית במשך שלושה חודשים לפחות. 
• מתן אנטיביוטיקה במינון נמוך למשך כל החיים למניעת דלקת ריאות.
• ניטור צמוד ובדיקות במרפאת ההשתלות.
• טיפול על ידי רופאים למחלות זיהומיות (מלווים את המרכז להשתלות ריאה ומטפלים בזיהומים בבטיחות ובמהירות ככל הניתן). 

תסמיני זיהום:

• חום מעל 37.5 מעלות (יש למדוד חום כל יום באותה שעה – אך לא בטווח של 20 דקות אחרי אכילה או שתייה, ולדווח על חום של 37.5 ומעלה).
• קוצר נשימה או כל קושי/ שינוי בדפוסי הנשימה במנוחה או בפעילות.
• ירידה במדידות של FEV1.
• שיעול עיקש או מתמשך, עם או ללא ליחה.
• גידול בכמות הליחה או שינוי בצבע (ירוק או צהוב) או בריח שלה.
• תשישות/ חוסר אנרגיה.

הנחיות למזעור הסיכון להתפתחות זיהום:

• כאשר מופיעים אחד או יותר מתסמינים אלה, ובעיקר אלו שמזכירים מחלה ויראלית כגון שפעת, יש לדווח מיד למתאמת ההשתלות. 
• יש להקפיד על היגיינה אישית (ובעיקר שטיפת ידיים במים וסבון בתדירות גבוהה) ועל היגיינת פה.
• תזונה בריאה, מנוחה רבה ופעילות גופנית קבועה – כולן עוזרות לפתח התנגדות גבוהה יותר לזיהומים.
• מוטב להתרחק מאנשים שעלולים להיות מידבקים ולהימנע ממקומות ציבוריים המוניים (כמו תחבורה ציבורית), בייחוד בשלושת החודשים הראשונים.
• אם באת במגע עם אדם שיש לו זיהום (כמו אבעבועות רוח, חצבת, שפעת וקורונה), עליך להתקשר לצוות ההשתלה.
• העור הוא אחת ההגנות העיקריות מפני זיהומים. לכן אם יש פצע או חתך, חשוב לדאוג שהאזור יהיה נקי ויבש ולדווח לרופא/ת המשפחה על תסמיני זיהום מקומי (כגון אדמומיות, מוגלה וכאבים).
• פצעים שאינם מגלידים, שלפוחיות, גבשושיות, או נפיחות/ גידולים בבית השחי, במפשעה או במקומות אחרים בגוף – יש להראות לרופא/ת המשפחה בהקדם האפשרי.
• יש להתחסן במרפאות מטיילים בשלב מוקדם של תכנון נסיעה לחו"ל.

בסיום האשפוז המושתלים מקבלים הדרכה על תסמיני זיהום ודחיית השתל. תחלואה לפני מועד הביקור שנקבע במרפאה מחייבת ליצור קשר עם מתאמת ההשתלות או רופא/ת המשפחה. כפי הנראה יקבעו לך תור או שיבקשו ממך להגיע לרופא/ת המשפחה או לחדר מיון. צריך להודיע למתאמת ההשתלות על כל נטילת תרופה חדשה. יש להודיע למתאמת ההשתלות גם על כל ביקור אצל רופא/ה חיצוני/ת או יועצ/ת רפואי/ת ועל כל ביקור בחדר מיון מחוץ לשיבא.

מקרה חירום

קוצר נשימה וכאבי חזה פתאומיים נחשבים למצב חירום. אם הם מופיעים צריך להתקשר למד"א (101) ולהגיע באמבולנס לחדר המיון הקרוב ביותר. שם חשוב מאוד ליידע את הרופאים על השתלת הריאה במרכז הרפואי שיבא. אם מגיעים לחדר מיון ונשלחים הביתה או אם מאושפזים בבית חולים שאינו שיבא, צריך ליצור קשר עם מתאמת ההשתלות.

מה לעשות אם מופיעים התסמינים הבאים?

ניתן להיעזר בהנחיות הבאות כדי להחליט מה לעשות לגבי תסמינים מחוץ לשעות המרפאה: 

תסמינים: קוצר נשימה חמור ופתאומי, כאבים בחזה, דימום רב, חוסר יכולת ליטול את התרופות למניעת דחיית השתל במשך יותר מיום אחד, הקאות בלתי פוסקות במשך כמה שעות/ ימים, שינויים ברמת ההכרה או מצב בלבול חריף. 

מה לעשות: להתקשר 101 או להגיע לחדר המיון הקרוב ולהודיע למתאמת ההשתלות. 

תסמינים: כאבי גרון, דלקת מפרקים (גאוט/ פודגרה/ שיגדון) או כאבים במפרקים, התפרצות חדשה וחמורה של כאבי גב, כאבים או צריבה במתן שתן. 

מה לעשות: דחוף: להגיע לרופא/ת המשפחה ולהודיע למתאמת ההשתלות. 

תסמינים: אדמומיות, נפיחות וכאבים בחתך הניתוח, שיעול עיקש, כמות ליחה גדולה מהרגיל ושינוי בצבעה, חום של 37.5 מעלות ומעלה. 

מה לעשות: להתקשר למתאמת ההשתלות. 

סוגי זיהומים

ציטומגלו-וירוס (CMV): ציטומגלו-וירוס הוא הזיהום הנגיפי הנפוץ ביותר שמופיע אצל מושתלים ולכן אנו בודקים את נשאותו בגוף המטופל/ת לפני הצירוף לרשימת ההמתנה. לאחר ההשתלה, אנו עורכים למטופל/ת בדיקות תקופתיות לגילויו. רוב האנשים נחשפים אליו במהלך חייהם (כלומר הוא נפוץ באוכלוסייה הכללית) ולכן לעתים מתקבל איבר מתורם שנושא אותו. אחרי ההשתלה הוא יכול לגרום לזיהום בדרגה קלה עד חמורה. התסמינים עשויים להיות חום, צמרמורות, תשישות, בחילות/ הקאות, שלשולים, קוצר נשימה, כאבי בטן ושינוי בראייה. תסמינים אלה מחייבים דיווח מידי למתאמת ההשתלות. לאחר הדיווח בודקים אם הנגיף נוכח ואם כן – נותנים טיפול תרופתי (תרופות אנטי-ויראליות יעילות). הזיהום יכול להיות חמור ביותר בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה, אז התרופות לדיכוי חיסוני ניתנות במינונים הגבוהים ביותר. מושתלים בסיכון גבוה מקבלים טיפול מונע (התרופות האנטי-ויראליות) במשך שלושה חודשים לפחות לאחר ההשתלה. הסיכון ללקות בזיהום עולה מאוד אם טיפול זה מופסק. 

דלקת כבד נגיפית (הפטיטיס B, C): תורמי איברים עוברים בדיקות לגילוי הפטיטיס B ו-C. איברים שנחשפו לנגיפים אלו יכולים להינתן לנתרמים מסוימים, כאלו שגם הם נחשפו בעבר לנגיפים אלו או חוסנו נגדם או פיתחו חסינות, ואנו בודקים זאת כחלק מההערכה טרום ההשתלה. ניתן גם לקבל חיסון נגד הפטיטיס B (התרכיבים אנרג'יקס או טווינריקס) על ידי רופא/ת המשפחה בעת ההמתנה להשתלה. אין כיום חיסון זמין להפטיטיס C.

נגיף אפשטיין-בר (EBV): נגיף אפשטיין-בר יכול לעבור באיבר הנתרם. הוא גורם לתסמינים דמויי שפעת ולעתים נדירות למחלה דמוית סרטן דם מסוג לימפומה (מחלה לימפופרוליפרטיבית לאחר השתלה: Post-Transplant Lymphoproliferative Disorder – PTLD), שהטיפול בה יכול לגרום לדחיית הריאה המושתלת. הבשורה הטובה היא שרוב האנשים נחשפו לנגיף ולכן מחוסנים מפניו. מושתלים שלא נחשפו אליו (הדבר נבדק כחלק מבדיקות ההערכה טרום ההשתלה) מקבלים תרופות אנטי-ויראליות להפחתת הסיכון להידבקות.

נגיף מערב הנילוס: לרוב המושתלים שנדבקים בנגיף זה אין תסמינים או שהם קלים בלבד. הוא מועבר בעקיצות יתושים אך יכול לעבור גם במוצרי דם או בהשתלת איברים. לכן מוצרי דם ותורמי איברים נבדקים לגילויו. באביב ובקיץ, כאשר הסיכון לעקיצות יתושים גבוה, נדרשים אמצעי זהירות להפחתת הסיכון, כגון שימוש בדוחה יתושים, לבישת ביגוד עם שרוולים ארוכים, והימנעות משהות בחוץ בזמנים הבעייתיים (כמו שעות הבוקר המוקדמות ובין-ערביים).

חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה: חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה (כגון CRE ,MRSA ו-VRE) נעשים נפוצים יותר בקהילה ובבתי החולים, וקיימות תרופות אנטיביוטיות ייחודיות שעשויות להיות יעילות במאבק נגדם. בנוסף, אנו מנסים להפחיתם בבית החולים באמצעות בידוד מטופלים בסיכון, בדיקות סקר שגרתיות לכלל המאושפזים, מתן אנטיביוטיקה רק כאשר זה הכרחי לחלוטין, ושטיפת ידיים. מטופלים יכולים לעזור בהפחתת הסיכון באמצעות נטילת טיפול אנטיביוטי עד תומו, שטיפת ידיים, ציות לשלטי הבידוד שעל דלתות בית החולים, ושימוש במסכה, כפפות וחלוק בעת הצורך.

זיהומים חדשים: ככל שיופיעו זיהומים חדשים, צוות המרכז להשתלות ריאה יעריך את הסיכון למושתלים ויודיע להם כיצד לנהוג כדי להפחית את הסיכון להידבקות. לדוגמה, בהתפרצות שפעת החזירים ב-2009 כל המושתלים התבקשו להתחסן מפני נגיף זה בנוסף לחיסון השפעת הרגיל.

זיהומים מחו"ל: נסיעות לחו"ל יכולות לחשוף לזיהומים נוספים. יש מדינות שדורשות מתיירים להתחסן לפני בואם וחשוב לעשות זאת בשלב מוקדם של תכנון הנסיעה ולא להמתין לרגע האחרון. ניתן לקבל חיסונים (בתשלום) במרפאת מטיילים. יש לקבוע תור מראש בטלפון 5305000 -03 (אחרת לא ניתן להתקבל). לבדיקת התעריף והשתתפות קופת החולים בתשלום יש להיכנס לכאן. מומלץ גם לבדוק באתר של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) לגבי אמצעי זהירות והתפרצויות מידבקות. 

סיבוכים אפשריים נוספים

פיום קנה (טרכיאוסטומיה): ניתוח שבו יוצרים פתח בקנה הנשימה דרך הצוואר התחתון (לכניסת אוויר לדרכי הנשימה), שאליו מוחדרת צינורית לצורך שימורו. הניתוח נעשה כאשר נדרש מעקף של דרכי הנשימה העליונות שנחסמו או לצורך הנשמה ממושכת ושאיבת הפרשות מדרכי הנשימה. בעת פיום קנה לא ניתן לדבר אלא רק בעזרת שסתום דיבור. לעתים פיום הקנה והצורך בהנשמה נשארים דרך קבע.

אוסטאופורוזיס (דלדול עצם): מחלה שפוגעת במבנה העצמות ובחוזקן ומעלה את הסיכון לשברים. גורמי הסיכון הם בין השאר גיל ותזונה. מושתלי ריאה נמצאים בסיכון מוגבר למחלה בשל נטילת התרופה פרדניזון (עשויה לגרום לירידה בצפיפות העצם). לכן לפני ההשתלה, כדי לגלות אוסטאופורוזיס ולתת הערכה בנקודת ההתחלה, מבצעים סריקת צפיפות עצם (צילום רנטגן). לאחר מכן, בכל שנה לאחר ההשתלה, מבצעים סריקות נוספות ומשווים לסריקה הראשונה כדי לגלות אם חלו שינויים בעצם. בנוסף על המטופלים להקפיד לאכול תזונה נכונה המכילה כמות מספקת של סידן, ליטול תוספי ויטמין D וסידן לאחר ההשתלה ולעשות פעילות גופנית, במיוחד כזאת הכרוכה בנשיאת משקל הגוף (כמו הליכה ואימוני כוח). הפיזיותרפיסטים במרכז ההשתלות בונים תוכנית פעילות גופנית מותאמת. לעתים מטופלים מופנים למרפאת אוסטאופורוזיס ונוטלים גם תרופות לבניית העצם. 

סוכרת: חלק ממושתלי הריאה הם חולי סוכרת. אצל חלקם המחלה מתפתחת לאחר ההשתלה, גם בשל התרופות נוגדות הדחייה (כגון פרדניזון, ציקלוספורין ופרוגרף). תרופות אלו עשויות גם להקשות על איזון הסוכרת. הסיכון לחלות בסוכרת לאחר ההשתלה גבוה יותר אם לפניה רמת הסוכר בדם הייתה גבוהה. סיכון זה עולה גם בשל גיל מבוגר, סיפור משפחתי של סוכרת, עודף משקל והמחלה סיסטיק פיברוזיס. התסמינים של רמת סוכר גבוהה בדם עשויים להיות הרגשה לא טובה, שינויים במשקל, תחושת צמא ורעב חזקה, והשתנה תכופה. הסיבוכים עשויים להיות נזק לכליות, מחלות לב, נוירופתיה סוכרתית (פגיעה במערכת העצבים ההיקפית) ונזק לראייה. לכן חשוב לדאוג שרמת הסוכר בדם תהיה מאוזנת. הטיפול תלוי בחומרת המחלה ויכול לכלול בקרה תזונתית קפדנית ונטילת תרופות/ אינסולין לאיזון רמת הסוכר בדם. 

לחץ דם גבוה: לאחר ההשתלה יתר לחץ דם הוא סיבוך נפוץ מאוד ועשוי להיות תופעת לוואי של התרופות נוגדות הדחייה או של תרופות אחרות שיכולות ליצור דחק בכליות. יש מושתלים שלחץ הדם שלהם גבוה עוד לפני ההשתלה, ייתכן בשל גורמים כמו גיל ורקע משפחתי של המחלה. בזמן השהות בבית החולים מודדים את לחץ הדם ויש לעקוב אחריו גם מרגע ההגעה הביתה. ניתן לאזן לחץ דם גבוה באמצעות שינויים באורח החיים, כגון שמירה על המשקל, פעילות גופנית קבועה והימנעות מצריכת מלח עודפת (למשל ממוצרים ארוזים עם תכולת נתרן גבוהה). שכן ריבוי מלח גורם לגוף לאצור נוזלים וכך מעלה את לחץ הדם. הטיפול ביתר לחץ דם עשוי להיות תרופות להורדתו. לעתים, ללא טיפול, עלול להיגרם נזק ללב, לכליות ולכלי הדם במוח. התרופות מותאמות לכל מושתל/ת על ידי הרופא/ה. הן יכולות לגרום לתופעות לוואי וחשוב ליידע את הרופא/ה עליהן. בכל מקרה אסור להפסיק או לשנות תרופה מבלי לקבל אישור מהרופא/ה.

כולסטרול גבוה: לרוב רמת הכולסטרול עולה לאחר ההשתלה. אם היא גבוהה עוד לפני ההשתלה, ייתכן שתעלה עוד יותר אחריה. זאת לעתים בשל נטילת התרופות נוגדות הדחייה פרדניזון, ציקלוספורין ופרוגרף (ויש כמובן עוד גורמי סיכון כגון תורשה, תזונה ומצבים רפואיים אחרים כמו סוכרת). לכן רמת הכולסטרול של המושתלים נמצאת במעקב. אם היא גבוהה, מומלץ להיפגש עם דיאטנית מהצוות ולקבל תפריט מותאם, לבצע פעילות גופנית קבועה ולרדת במשקל בעת הצורך. אם גם לאחר השינויים הללו רמת הכולסטרול נותרת גבוהה ייתכן צורך בטיפול תרופתי (שכן היא מעלה את הסיכון למחלות כגון שבץ ומחלות לב). 

הפרעה בתפקוד הכליות: התרופות נוגדות הדחייה מתפנות דרך הכליות (והכבד) ויכולות להוביל לנזק כלייתי. לכן לאחר ההשתלה אנו מנטרים את תפקוד הכליות באמצעות בדיקות דם שגרתיות. אם מתגלה חריגה צוות ההשתלה משנה את מינון התרופות או מנסה שילוב תרופתי אחר. לשם כך הוא עשוי לבקש חוות דעת ממומחה לכליות (נפרולוג). נזק כלייתי אינו זהה לכשל כלייתי (אי ספיקת כליות) אולם יכול להוביל לו בסופו של דבר (כעבור זמן רב) ולהצריך השתלת כליה.  

סיכון מוגבר לסרטן: מושתלים נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן, בין השאר מכיוון שהתרופות נוגדות הדחייה מדכאות את יכולת הגוף להילחם בתאים סרטניים בשלבי התפתחותם המוקדמים. סוגי הסרטן השכיחים ביותר הם: מחלה לימפופרוליפרטיבית לאחר השתלה (PTLD), סרטן העור, סרטן המעי הגס וסרטן צוואר הרחם. סוגי סרטן אלה יכולים להתפתח בכל זמן לאחר ההשתלה.

PTLD: המחלה שכיחה יותר בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה ולעתים קשורה לנטילת מינון מוגבר של תרופות לאירוע דחיית השתל או לתחלואה בנגיף אפשטיין-בר (מושתלים שלא נחשפו אליו בעבר). הטיפול במחלה כולל בדרך כלל הפחתת התרופות נוגדות הדחייה או מתן תרופות אנטי-ויראליות ולעתים כימותרפיה.

סרטן העור: סרטן העור הוא השכיח ביותר שנצפה לאורך הזמן אצל מושתלים. כדי למזער את הסיכון לחלות בו מומלץ להפחית חשיפה לשמש, להשתמש באמצעי הגנה בשהייה בחוץ (כגון מסנן קרינה ולבוש ארוך) ולהגיע לביקורות שגרתיות אצל רופא/ת עור. אם מגלים אותו מוקדם, קל יותר לטפל בו.  

סרטן המעי הגס: גילוי מוקדם של סרטן המעי הגס חיוני ביותר להצלחת הטיפול. לפיכך יש לדווח לרופא/ת המשפחה על שינויים בהרגלי המעיים, כגון שלשולים ועצירות שמופיעים לסירוגין ודם בצואה, וניתן לקבל הפניה לרופא/ה מומחה/ית. בנוסף, מושתלים מעל גיל 50 זקוקים לבדיקות גילוי תקופתיות ומושתלים עם סיסטיק פיברוזיס או רקע משפחתי של סרטן המעי הגס נמצאים בסיכון מוגבר וזקוקים לבדיקות אלו בגיל מוקדם יותר.

סרטן צוואר הרחם: כל המושתלות צריכות לעבור בדיקת פאפ לפחות פעם בשנה, אשר מסייעת לזהות תאים לא תקינים בצוואר הרחם ולטפל בהם במהירות. גילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם לרוב מאפשר ריפוי.

סוגי סרטן אחרים: מושתלים יכולים לפתח סוגי סרטן אחרים בשיעור דומה לאוכלוסייה הכללית, אך הטיפול בהם עשוי להיות מורכב יותר בשל הצורך לדכא את מערכת החיסון כדי למנוע את דחיית השתל. באופן כללי, ככל שהסרטן מתגלה מוקדם יותר, קל יותר לטפל בו. לכן אנו מעודדים את המושתלים להיות מודעים לשינויים שחלים בגופם ולעדכן בהם את רופא/ת המשפחה. בנוסף, מושתלות צריכות לעבור בדיקות שד תקופתיות ומגיל 50 (ולעתים לפני כן) לבצע ממוגרפיה. מושתלים צריכים לעבור בדיקת אשכים מדי חודש לגילוי גושים חריגים. מעל גיל 40, עליהם גם לשאול את רופא/ת המשפחה על בדיקות לגילוי סרטן הערמונית, כולל בדיקת דם ל-PSA (חלבון שמיוצר בתאי הערמונית, אשר רמה גבוהה שלו עשויה להעיד על גידול) ובדיקה גופנית. 

אולי יעניין אותך גם?