סוכרת מסוג 2

שם באנגלית: Type 2 diabetes

סוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית שמתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז (סוכר) בדם, מחסור יחסי של אינסולין בגוף ותנגודת לאינסולין (רגישות פחותה של התאים אליו לצד ייצור עודף שלו). 

אינסולין הוא ההורמון שמסייע לתאי הגוף לקלוט את הסוכר מהדם. הוא מיוצר על ידי תאי הבטא שבלבלב ומופרש לדם. לרוב, בשל גורמים כגון עודף משקל או השמנת יתר, תאי הבטא צריכים להתאמץ הרבה יותר כדי לייצר את כמות האינסולין הדרושה. כלומר, הגוף דורש יותר אינסולין כי מסת הגוף גדלה. העומס על תאי הבטא עשוי לגרום לבסוף לתשישות הלבלב ולחוסר יכולתו לייצר אינסולין, וכך הסוכר אינו נכנס לתאים ורמתו בדם עולה – מה שמוביל לסוכרת מסוג 2. זהו סוג אחד של סוכרת, שבו כמות האינסולין הנוצרת קטנה מדי או שתאי הגוף משתמשים באינסולין חלקית. בסוג השני, סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים), לא נוצר אינסולין בגוף. 

בתהליך עיכול תקין, המזון מתפרק לסוכר שעובר לזרם הדם וכך רמתו בדם עולה. כדי לעזור לו להיכנס לתאי הגוף, הלבלב מפריש אינסולין לדם וכך מסייע לסוכר להיכנס לתאים ולהוריד את רמתו בדם. אצל אדם בריא, רמת הסוכר בדם עולה ויורדת בקביעות, בטווח הנורמלי.

מהם גורמי הסיכון? 

ידועים מצבים רבים שמגבירים את הסיכון ללקות במחלה, ובהם: 

• השמנה/ עודף משקל: כ-80% מחולי הסוכרת הם בעלי משקל עודף והיקף מותניים גדול (מדד להשמנה באזור הבטן, המזוהה ביותר עם סיכון מוגבר לסוכרת ומחלות נוספות). 
• רקע משפחתי של סוכרת: קיים גם גורם סיכון גנטי למחלה ואנשים עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה או אח) שחולה בה נמצאים בסיכון מוגבר.
• מוצא אתני: אנשים שמוצאם במזרח התיכון, דרום אסיה או אפריקה-קריביים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סוכרת בשל סיבה שאינה ידועה. 
• גיל 45 ומעלה (ייתכן בשל עלייה במשקל ופעילות גופנית מופחתת).
• מצבים ומחלות כגון לחץ דם גבוה, רמה גבוהה של שומני הדם וטרשת עורקים.  

מהם התסמינים? 

סוכרת 2 עשויה להתפתח במשך שנים מכיוון שהתסמינים המוקדמים נראים לעתים חסרי חשיבות. 

התסמינים העיקריים דומים לאלו של סוכרת 1 וכוללים: צמא קשה, צורך מוגבר במתן שתן, עייפות, ירידה במשקל ודלדול שרירים. סימנים נוספים עשויים לכלול גרד/ גירוי באזור הנרתיק או הפין, טשטוש ראייה (עקב יובש קיצוני של עדשת העין), התכווצות שרירים, עצירות, זיהום בעור, וריפוי אטי של פצעים וחתכים בעור. תסמינים נוספים מחייבים פנייה מיידית לטיפול רפואי: אובדן תיאבון, בחילות, הקאות, תחושת חולי, חום גבוה, כאבי בטן וריח פה שמזכיר לק. 

לא כל חולי הסוכרת סובלים מאותם תסמינים ודרגות החומרה שלהם משתנות. 

מהם הסיבוכים?

סוכרת שאינה מטופלת יכולה לגרום לסיבוכים בטווח הקצר והארוך. 

סיבוכי הטווח הקצר כוללים: היפרגליקמיה, היפוגלימיה וחמצת קטוטית סוכרתית (עלייה הרסנית בחומציות הדם שנובעת מחוסר אינסולין בגוף וניצול מאגרי השומן במקום גלוקוז לצורך ייצור אנרגיה).  

סיבוכי הטווח הארוך כוללים: 

• מחלות לב ואירוע מוחי (לאורך זמן, רמת סוכר גבוהה בדם מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים, היצרות של כלי דם, יתר לחץ דם ופגיעה באספקת הדם לאיברי הגוף).   
• פגיעה עצבית (נוירופתיה): סיבוך שכיח של סוכרת. רמת סוכר גבוהה בדם פוגעת בהולכה העצבית וביכולת להעביר תחושות מהגוף למוח ובחזרה.
• פגיעה בעיניים (ובעיקר רטינופתיה סוכרתית – מצב שבו נפגע המבנה התקין של כלי הדם הקטנים המזינים את רשתית העין).
• מחלת כליות (נפרופתיה סוכרתית): עודף סוכר בדם עלול לגרום לכלי הדם הקטנים בכליה להיחסם ולדלוף, מצב שיכול להעלות את לחץ הדם התוך-כלייתי ולגרום לאי ספיקת כליות. טיפול בנזק הכלייתי בשלב מוקדם עשוי להאט את המצב ואף למנוע את החמרתו.
• פגיעה עצבית בכפות הרגליים: מצב המכונה כף רגל סוכרתית. 
• פגיעה בבריאות הפה והשיניים: רמת הסוכר הגבוהה בנוזל החניכיים ומיעוט הרוק אצל סוכרתיים יכולים לפגוע בתחזוקת החניכיים ומעלים את הסיכון לעששת, דלקת חניכיים וזיהומים בריריות הפה. בנוסף, כל זיהום בפה ובחניכיים יכול לשבש את איזון רמת הסוכר. 
• פגיעה בתפקוד המיני: פגיעת רמת הסוכר הגבוהה בעצבים ובכלי הדם יכולה לגרום להפרעה בזקפה. אצל נשים היא יכולה לגרום ליובש בנרתיק וכאבים ולפגוע בעוררות המינית וביכולת לחוות אורגזמה. 

כיצד מאבחנים?

האבחון כולל בדיקת סוכר בשתן או בדם. 

בדיקת סוכר בשתן: כשרמת הסוכר בדם גבוהה, הוא עובר דרך הכליה ומגיע לשתן. לפיכך, בבדיקת שתן ניתן לברר מהי רמתו ואם היא מעידה על סוכרת. 

בדיקת רמת הסוכר בדם: בדיקת סוכר בדם נעשית בשעות הבוקר, לאחר צום של שמונה שעות, ובוחנת יחידות מיליגרם (מ"ג) של גלוקוז לדציליטר (ד"ל) דם. 

ערכי סוכר תקינים: 
רמת הסוכר בצום: עד 110% מ"ג
רמת הסוכר שעתיים לאחר הארוחה: עד 140% מ"ג

ערכי סוכר לא תקינים: 
רמת הסוכר בצום: מעל 126% מ"ג
רמת הסוכר שעתיים לאחר הארוחה: מעל 200% מ"ג

בדיקת העמסת סוכר: בדיקה זו נועדה לבדוק את סבילות המטופל/ת להעמסת סוכר בשתייה. באופן תקין רמת הסוכר בדם עולה מיד לאחר שתייה ואכילה של משקאות ומזון המכילים פחמימות/ סוכר וחוזרת לנורמה לאחר כמה שעות. כאשר פעילות האינסולין בגוף חסרה או לקויה, רמת הסוכר אינה חוזרת לנורמה. בדיקת העמסת סוכר נעשית כאשר קיים חשד לסוכרת וכאשר תוצאת בדיקת הסוכר בצום גבולית או תקינה למרות התסמינים (כגון תכיפות במתן שתן, גם בלילה).

בדיקת המוגלובין מסוכרר (HBA1c): המוגלובין מסוכרר (HBA1c) הוא חלבון הנקשר למולקולת גלוקוז, אשר נוצר מחיבור בין ההמוגלובין שנמצא בתאי הדם האדומים (שתפקידו לספק חמצן לכל רקמות הגוף) לבין הסוכר המומס בדם. בדיקת המוגלובין מסוכרר בוחנת את אחוזו בדם ומשקפת את רמת הסוכר ומידת האיזון של הסוכרת. ככל שרמת הסוכר בדם גבוהה יותר, כך אחוז ההמוגלובין המסוכרר יהיה גבוה יותר. לאחר אבחון המחלה, הבדיקה מתבצעת כל שלושה חודשים ונותנת מידע על רמת הסוכר בדם בחודשים שקדמו לה. כך היא מסייעת גם בבחינת איזון הסוכרת ויעילות הטיפול במחלה. 

בדיקות נוספות: כיוון שהתסמינים של סוכרת 1 וסוכרת 2 דומים, אם התקבלה אבחנת סוכרת, לרוב גורמים כגון גיל, מצב גופני והיסטוריה רפואית מסייעים להבחין בין שתי המחלות. עם זאת, לעתים נדרשות בדיקות נוספות כדי לקבוע באיזה סוג סוכרת מדובר. אבחון סוכרת 1 מתקבל אם בדם נמצאים נוגדנים עצמיים מסוג Anti GAD, IAA, ICA, המעידים על פגיעה בתאי הלבלב שמייצרים אינסולין; הנוגדנים הללו חיוביים אצל כ-90% מחולי סוכרת 1 והיעדרם בנוכחות סימנים קליניים מעיד על סוכרת 2.  

כיצד מטפלים?

ניתן לאזן את רמת הסוכר בדם ולשלוט במחלה באמצעות שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי. 

שינוי באורח החיים: שינוי זה כולל תזונה נכונה (דלה בסוכר, שומן ומלח ועשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות ופירות, שמאטים את ספיגת הפחמימות וכך מונעים עלייה חדה ברמת הסוכר), ירידה במשקל (עודף משקל גורם לתנגודת לאינסולין ומעלה את לחץ הדם), פעילות גופנית (משפרת את התנגודת לאינסולין ומסייעת לשלוט ברמת הסוכר) והפסקת עישון (מפחיתה את הסיכון לסיבוכים בלב וכלי הדם).   
אורח חיים בריא, הכולל תזונה נכונה, פעילות גופנית ומשקל תקין, גם מראש מפחית את הסיכון ללקות בסוכרת 2. 

טיפול תרופתי: הקו הטיפולי הראשון הוא מטפורמין – תרופה שמעלה את רגישות התאים לאינסולין ומגבירה את פירוק הגלוקוז ומפחיתה את ייצורו וכך מאזנת את רמת הסוכר. כיוון שסוכרת 2 היא מחלה שיכולה להתקדם ולהחמיר עם הזמן, לעתים קרובות צריך להעלות את מינון התרופות, להוסיף תרופות או לשנותן ואף לטפל באינסולין.

ניתן גם להיעזר בטיפולי רפואה משלימה להורדת רמת הסוכר בדם (כגון צמחי מרפא, דיקור ורפלקסולוגיה). 

בנוסף לאיזון רמת הסוכר יש לטפל בתופעות הנלוות לסוכרת ובסיבוכיה, לפי הצורך. 

כיצד מבצעים מעקב עצמי אחר רמת הסוכר בדם?

בנוסף לבדיקות הסוכר התקופתיות יש לנטר את רמת הסוכר בדם בקביעות כדי לוודא שהיא תקינה ויציבה (גורמים שעשויים להשפיע עליה כוללים תזונה, פעילות גופנית, מחלה, מתח נפשי, אלכוהול, נטילת תרופות ושינויים הורמונליים). מדידה יומיומית שלה במכשיר מדידה ביתי מספקת מידע מידי. רמת סוכר תקינה נמצאת בטווח של 110-70 מ"ג לד"ל לפני הארוחה ופחות מ-180 מ"ג לד"ל שעתיים לאחר הארוחה.

תדירות הבדיקות העצמיות תלויה בעיקר ברמת איזון הסוכרת ובאופי הטיפול התרופתי.
 

קראו: איך מודדים רמת סוכר בדם?

טיפים לאיזון הסוכרת ומניעת סיבוכים

שמירה על אורח חיים בריא: 

• תזונה מאוזנת 
• משקל גוף תקין
• ביצוע פעילות גופנית בקביעות (כגון שחייה/ הליכה במשך כשעה, לפחות שלוש פעמים בשבוע)
• הימנעות מעישון
• בדיקת סוכר ושומנים בדם בקביעות
• מילוי אחר הוראות רופא/ה ואחות סוכרת
• הפחתת מתח נפשי עד כמה שניתן 

מדי יום:

• מדידת רמת הסוכר 
• בדיקת הרגליים
• ניקיון העור והציפורניים

פעם בשלושה חודשים:

• בדיקות דם לתפקודי כליה, שומני הדם והמוגלובין מסוכרר
• ביקור במרפאת סוכרת

פעמיים בשנה: 

• בדיקת רופא/ת שיניים

פעם בשנה: 

• בדיקת שתן למיקרואלבומין (חלבון שעשוי להעיד מחלת כליה סמויה)
• בדיקת רופא/ת עיניים