ניתוח לשינוי מין מגבר לאישה (MtF)

מהו ניתוח לשינוי מין MtF?

ניתוח לשינוי מין מיועד לטרנסג'נדריות המעוניינות לשנות את מינן בניתוח. מטרת הניתוח היא לייצר מערכת גניטלית דומה למערכת הנשית, קרובה ככל האפשר בהופעתה ובתפקודה, עם כמה שפחות צלקות.
 

מה נעשה במהלך ניתוח לשינוי מין MtF?

במהלך הניתוח משנים את מערכת השתן: צינור השתן מקוצר ומכוון מחדש כך שהזווית של זרם השתן תפנה כלפי מטה והצינור עצמו יהיה ללא היצרות ופיסטולות.
בניתוח גם יוצרים וגינה (נרתיק), כשהעומק שלה צריך להיות לפחות 10 ס"מ והקוטר כ-30 מ"מ. התחושה באזור הדגדגן צריכה להיות מספיקה בכדי לספק גירוי ארוטי. באופן אידיאלי כל הדרישות הללו צריכות להתקיים ללא סיבוכים מיוחדים וללא בעיות לאחר הניתוח. בנוסף לא אמורה להיות בעיה תפקודית לאחר הניתוח.
 

איך מייצרים וגינה בניתוח?

קיימות מספר טכניקות ניתוחיות על מנת לייצר וגינה. בין השיטות המשמשות בניתוח:
• שימוש בשתל עור מאזור לא גניטלי. בין היתרונות של שימוש בשתל עור לא מאזור גניטלי הוא שמדובר בפרוצדורה של שלב אחד, שבה יוצרים וגינה מספיק עמוקה ורחבה ושאחוז הסיבוכים הוא נמוך. החסרונות הם הישארות צלקת באזור התורם, התחושה שאינה אופטימלית, היעדר סיכוך טבעי והנטייה של שתל העור להתכווץ, כך שלאחר הניתוח יש צורך בהרחבה יום יומית לתקופה מסויימת. 
• שימוש בשתל עור מאיבר המין הזכרי. היתרונות של טכניקה זו: התהליך נעשה בשלב אחד, נעשה שימוש בעור ללא שיער, הצלקות באזור התרומה לא בולטות, לא נגרמים קפלי עור שיכולים לחסום חלק מפתח הווגינה, ובזכות שימוש בעור בעובי מלא יהיו פחות התכווצויות לאחר הניתוח. חיסרון השיטה: יש צורך בשימוש במרחיב באזור הווגינה לתקופה של מספר חודשים.
• שימוש במתלה מעור משק האשכים. עור מאזור זה יכול לשמש באופן בלעדי לבניית הווגינה. טכניקה זו מבוצעת על ידי רוב המנתחים שמבצעים את הניתוח. היתרון בשימוש במתלים הוא נטייה פחותה לכיווץ, ואם יש נזק לרקטום אפשר לתקן בקלות יחסית. חסרונות: ישנה כמות מוגבלת של עור זמין לשימוש, תיתכן התרחבות של התפר התחתון שיכול להשאיר את הדגדגן יותר חשוף.
• מתלה עור מאזור לא גניטלי. היתרונות בשימוש בטכניקה זו כוללים פחות סיכון בבניה של האיבר והקטנת תקופת ההרחבה לאחר הניתוח. החסרונות הם: צלקות ופגיעה אסתטית באזור התורם, מורכבות טכנית, ובחלק מהמקרים השתלים נוטים להיות קשיחים יותר ממתלים מאזור גניטלי. נפיחות באזור הגניטלי יכולה לפגוע בתיפקוד המיני, ובנוסף חוסר בסיכוך טבעי.

האם בניתוח יוצרים גם דגדגן ושפתיים לאיבר המין הנשי?

רוב המנתחים מבצעים כיום בניית דגדגן על ידי שימוש בחלק הגבי של כיפת איבר המין הזכרי, שבה הרקמה רגישה ועשירה בכלי דם, תוך שמירה על העצבוב. הסיבוכים ביצירה של הדגדגן הם נדירים אולם לעיתים יש צורך בתיקונים משניים בגודל ובמיקום. היצירה של הדגדגן והשפתיים הקטנות נחשבים לאחד מניתוחי הבנייה המורכבים ביותר. למרות ההתקדמות בתחום, לא ניתן ליצור את האיברים האלה כפי שהם נוצרים באופן טבעי.
יצירה של שפתיים גדולות בעלות אסתטיקה מקובלת לא מהווה בדרך כלל בעיה.
 

התאוששות מניתוח לשינוי מין

בששת הימים הראשונים לאחר הניתוח תתבקשי להישאר במיטה ולשכב על הגב, כדי למנוע פגיעה בעור שנמצא בווגינה ועל המרחיב המקובע למקום. לאחר כחמישה ימים מהניתוח, הצוות יפתח את החבישה ויוציא את המרחיב ל-30-15 דקות. הוצאת המרחיב תיעשה באופן יומי ותאפשר תזוזה וגם את שטיפת האזור.
ביום השישי אחרי הניתוח תרדי מהמיטה בפעם הראשונה, בליווי אחות. השחרור מבית החולים אמור להתרחש בין 10-7 ימים לאחר הניתוח.
 

תגובות אפשריות לאחר הניתוח

• תחושת חבלה ושינוי הצבע באזור הניתוח. הדבר יכול לנבוע מחבלות קטנות בירך ובעכוז או חבלות נרחבות מהטבור ומטה.
• נפיחות כללית באזור הניתוח. תופעה טבעית שיכולה להימשך כשישה שבועות. אם יש תחושה שהנפיחות מתגברת, במיוחד באזור התפרים, והיא מלווה בכאב, אדמומיות, חום או הפרשה מהחתך הניתוחי - יש להגיע מיד למיון.
• פתיחה איטית של החתך הניתוחי כתוצאה מהתמוססות מהירה של התפרים. במקרה כזה יש לשמור על האזור הניתוחי נקי ומכוסה עם משחה אנטיביוטית. לרוב הבעיה תיפתר לבד.
• כאבים – ניתן להשתמש בתרופות ללא מרשם נגד כאבים. במהלך ההחלמה עלול להיגרם כאב בעת שינוי תנוחה, כמו מעבר משכיבה לעמידה. תחושה זו תיעלם בהמשך, כאשר המקום יחלים.
• יש לצפות להפרשה נוזלית צהובה, או דימום, במהלך השבועות הראשונים לאחר הניתוח. הפרשה זו צפויה להיעלם לאחר שמקום הניתוח יחלים. אם הדימומים ממשיכים או מתגברים יש לפנות למיון.
• הופעת רקמת עור מתה מאזור הניתוח. הרקמה תיראה כפיסות קטנות או כנקודות לבנות. תופעה זו נמשכת בדרך כלל בין שבועיים לשלושה שבועות. במידה ומרגישים בסימני זיהום (נפיחות מקומית, כאבים, אדמומיות או חום) יש לפנות מיד למיון.
• תחושת נימול או עקצוץ באזור הווגינלי. הדבר נובע כתוצאה מפגיעה בעצבים. תופעה זו יכולה להימשך כשנה. תופעה נוספת שיכולה להתרחש כתוצאה מפגיעה בעצבים הינה " זרם חשמלי" באזור הניתוח. תופעות אלה יכולות להיות מספיק חזקות בכדי לגרום לתחושת קפיצה או לתחושה לא נעימה. הן אינן מזיקות ונעלמות מעצמן.
• תופעת הרגשת פנטום. למוח לוקח זמן לעכל את השינויים ותזוזות העצבים בעקבות הניתוח. יכול להיות שתרגישי גירודים במפשעה בעוד שבעצם הגירודים הם במקום אחר וייתכן שלא ניתן להגיע אליהם. התופעה הזו תיעלם לאחר שהמוח יתרגל לשינויים שנעשו.
• שינויים הורמונליים - שינויים אלה יכולים לגרום למצבי רוח ולדיכאון. יכול להיות שתמצאי עצמך בוכה ללא שליטה וללא סיבה כלשהי. שינויים אלה הם בדרך כלל זמניים ויחלפו לאחר שתתחילי ליטול שוב הורמונים.
• סיבוך חמור: פיסטולה (חיבור, מעבר) בין הווגינה לרקטום, שמאפשרת לצואה לצאת דרך הווגינה ומונעת החלמה תקינה. במקרים כאלה יידרשו מספר ניתוחים לתיקון.
 

לאחר השחרור הביתה

 יש להחליף תחבושות באזור הניתוח לאחר כל הרחבה ולפני השינה, במשך תקופה של כארבעה שבועות.

 יש להקפיד על מנוחה במשך כארבעה עד שישה שבועות, כמו גם תזונה נכונה. לא מומלץ לחזור מיד לפעילות רגילה. אסור להרים משאות כבדים ורצוי להיות במנוחה במשך 4 -6 שבועות.

 היגיינה טובה חשובה להצלחת ההחלמה. יש לשמור על אזור הניתוח נקי, במיוחד לאחר פעולת מעיים. עדיף להשתמש במגבונים לחים ולא בנייר טואלט. לאחר שהאזור נקי יש לחטא עם תמיסת פולידין ולמרוח משחה אנטיביוטית .

הרחבה – למרות החשש, יש לזכור שלהרחבה תפקיד חשוב מאוד בהצלחת הניתוח. כישלון בהרחבה יכול להוביל לפגיעה חמורה בתוצאות הניתוח. במשך הזמן תחושי לבד את היכולת בהפחתה במספר הפעמים שיש להרחיב. חשוב לזכור שעדיף להרחיב לעיתים קרובות ככל האפשר.

יחסי מין לאחר ניתוח לשינוי מין

 יחסי מין - תחום זה מאוד תלוי בך. יש מי שמתאוששת ומרגישה תחושה באזור הווגינלי בעוד אצל אחרות התהליך לוקח זמן ויכול להימשך מספר חודשים. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לחכות ולא להיות מודאגת.
סיכוך טבעי - גם דאגה לגבי סיכוך טבעי היא מובנת, אולם הדרך היחידה לדעת אם תהיה הפרשה היא לחכות ולראות.
אורגזמה - שאלה שעולה לעיתים קרובות היא - האם תחווי אורגזמה? דבר זה מאוד תלוי בך. חשוב לשמור על גישה חיובית, ולאחר ההחלמה להתחיל להתאמן. הדברים שונים כעת ויש ללמוד דברים חדשים. בניתוח נעשה ניסיון לבנות דגדגן עם תחושה המאפשר גירוי מיני וגם אורגזמה. זכרי לחשוב על הניסיון כמהנה, ללא חיפוש אחרי האורגזמה, שעשוי להוביל לתסכולים ולתחושת כישלון.
 גורם נוסף הקשור בתפקוד המיני הוא המערכת האנדוקרינית. ישנה חשיבות לאיזון הורמונלי. גם אצל גברים וגם אצל נשים ישנה חשיבות לנוכחות טסטוסטרון בכדי לגרום לחשק מיני ולהגיע לאורגזמה. יכול להיות שתזדקקי לתוספת של טסטוסטרון. חשוב מאוד להיות סבלנית וללמוד על הגוף החדש בצורה מהנה. אל תציבי ציפיות – קחי את הזמן ותני לכל חלק בגוף ובמחשבות שלך לתפקד בניסיון החדש.