מחלות של מערכת החיסון (אימונולוגיות)

מערכת החיסון נועדה להגן על הגוף מפני פולשים זרים (כגון חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים) ואויבים מבפנים (כגון תאי סרטן ותאים מתים). תקלות של מערכת החיסון יכולות להתבטא כתגובה חלשה מדי לפולשים זרים (חסר חיסוני/ דיסרגולציה אימונית) או כמחלות אוטואימוניות שבהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף. בקבוצת תקלות נוספת התגובה החיסונית נכונה לכאורה אך מוגזמת או לא נשלטת ויוצרת בעצמה מחלה, המכונה אימונולוגית. מנגנונים שונים יכולים להוביל למחלות אימונולוגיות, ובהם: 

1. מצבים שבהם התגובה החיסונית לא צלחה, למשל נגד מזהם (כגון שחפת) או גוף זר (כגון תרופה), ולכן מערכת החיסון יצרה תגובה חיסונית המכונה גרנולומה (סוג של דלקת). בהתאם מופיעות מחלות גרנולומטוטיות שונות (כגון סרקואידוזיס).  
2. עלייה ניכרת במספר תאי מערכת החיסון, למשל מסוג אאוזינופילים או פיטום (מאסט). מצב זה יכול להוביל למגוון מחלות אאוזינופיליות או מחלות של תאי פיטום (כמו אורטיקריה). 
3. פעילות לקויה של אחד מחלבוני מערכת החיסון. למשל חסר של החלבון מעכב C1 אסטרז שגורם לבצקת קשה (אנגיואדמה). 

מומחים לאימונולוגיה קלינית אמונים על אבחון קליני, מעבדתי וגנטי של תחלואות מערכת החיסון ועל התאמת טיפול המוביל לוויסותה בהתאם.