מהן מחלות ראומטיות?

שם בעברית: מחלות ראומטיות

שם באנגלית: Rheumatic Disorders

מהן מחלות ראומטיות?

מחלות ראומטיות פוגעות במפרקים וברקמות הסמוכות להם, כגון גידים, רצועות, שרירים וכלי דם. ניתן לחלקן לשלושה סוגים: מחלות אוטואימוניות-ראומטיות (שהן הקבוצה העיקרית), מחלות דלקתיות ומחלות ניווניות.

האחראיים לטיפול במחלות הראומטיות הם ראומטולוגים והם עובדים בשיתוף פעולה עם רופאים מתחומים שונים, כתלות באיברים המעורבים במחלה, התסמינים והסיבוכים האפשריים, כגון רופאי ריאות, קרדיולוגים וגסטרואנטרולוגים. תפקיד הראומטולוג/ית הוא להכיר כל מחלה על בוריה, לדעת אילו איברים עשויים להיות מעורבים בה ואילו סיבוכים עשויים להתפתח ולרכז את הטיפול הרב-תחומי בהתאם. 

מחלות אוטואימוניות-ראומטיות

מחלות אוטואימוניות (אוטו = עצמי, אימוני = חיסוני) הן מחלות שבהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף. היא מזהה את רכיביו כגורמים זרים שיש להשמידם, מייצרת נוגדנים עצמיים וחלבונים מעוררי דלקת (ציטוקינים), וכך הורסת תאים, רקמות ואיברים. מחלות אלו יכולות לפגוע באיברים רבים (ואז הן נקראות מחלות אוטואימוניות מערכתיות) או באיבר בודד (למשל לבלב בסוכרת נעורים או בלוטת התריס במחלה השימוטו). 

ישנן יותר מ-100 מחלות אוטואימוניות – המשותף לכולן הוא פעילות לא מווסתת של מערכת החיסון. ברוב המקרים הן מתבטאות גם בכאבי מפרקים ואז הן נקראות מחלות אוטואימוניות-ראומטיות. מחלות אלו יכולות לתקוף את כלל האוכלוסייה, בכל גיל (בינקות, בעשורים הראשונים לחיים, בגיל הפריון ובגיל המבוגר). 

המחלות האוטואימוניות-ראומטיות השכיחות הן:

דלקת מפרקים כרונית אידיופתית של גיל הילדות (JIA): מחלה שכיחה בינקות ובילדות, אשר מתבטאת בעיקר בדלקת מפרקים אך גם בתופעות דלקתיות אוטואימוניות באיברים נוספים כמו העיניים, העור והמעי. 
קדחת ים תיכונית משפחתית (FMF): מחלה גנטית שכיחה בארץ (בעיקר אצל יהודים, ערבים ודרוזים), שלרוב מתפרצת בשני העשורים הראשונים לחיים וגורמת לכאבי בטן וחום גבוה שנמשכים כמה ימים וחולפים עצמונית. בנוסף יכולה לגרום לדלקת בקרום הלב או הריאות, דלקת מפרקים ופריחה. 
זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס): מחלה שכיחה יחסית בגיל הפריון אשר נחשבת לאבטיפוס של מחלה אוטואימונית מערכתית; היא עשויה לפגוע במערכת העצבים, הכליות, העור והמפרקים, הלב והריריות. לעתים היא מתבטאת גם בחום ועייפות, בירידה בספירת הדם, בדימומים, באירוע מוחי ובהפלות חוזרות. מדובר במחלה מגוונת בעלת דרגות חומרה רבות. הטיפול בה מותאם לאיברים המעורבים, ולרוב ניתן לנהל אורח חיים תקין לצדה. 
דלקת מפרקים שגרונית ודלקת מפרקים פסוריאטית: מחלות שלרוב מתפרצות מגיל 40-30. שתיהן מערבות בעיקר את המפרקים אך יכולות לערב גם איברים כגון העיניים, ריאות ולב. 
סקלרודרמה: מחלה שמתבטאת בעיבוי וקשיון של העור (הפנים נראות כמסכה ותפקוד כפות הידיים עשוי להיפגע) ויכולה לגרום גם לשקיעה של סיבי החלבון קולגן ברקמות איברים כגון הריאות, מערכת העיכול, לב וכלי דם. כך נוצרת הפרעה באספקת הדם לרקמות הללו, המבנה שלהן ושל האיברים משתנה והם מצטלקים.
וסקוליטיס: דלקת בכלי הדם שגורמת נזק לדפנותיהם ויכולה להוביל להיצרותם וחסימתם וכך לפגוע בזרימת הדם דרכם ואליהם.

מחלות ראומטיות דלקתיות וניווניות 

גם במחלות הראומטיות הדלקתיות מערכת החיסון תוקפת את הגוף, אבל מדובר במערכת החיסון המולדת, הקדומה יותר (קו ההגנה הראשון של הגוף מפני מחוללי מחלות), ולכן הן לא מובילות לייצור נוגדנים עצמיים. 
המחלות הראומטיות הניווניות נובעות משחיקה גופנית (שמתפתחת עם הגיל) ולא מתקיפת מערכת החיסון. 

המחלות השכיחות הן: 
שיגדון/ גאוט ("מחלת המלכים"): מחלה דלקתית שמתפתחת אצל ארבעה אחוזים מהגברים בני 40 ומעלה (1 מכל 25). השכיחות אצל נשים נמוכה יותר אך עולה לאחר גיל המעבר. מתפתחת עקב הצטברות של חומצה אורית בגוף (במקום שתתפנה דרך השתן), בין השאר בשל גנטיקה ו/או אכילה מופרזת (מקורה של החומצה הוא בתהליך הפירוק הטבעי של תאי הגוף ובעיכול המזון, בייחוד כזה שעשיר בפורינים כמו איברים פנימיים, סרדינים ואנשובי. מכאן גם מגיע השם "מחלת המלכים" – שכן היא יוחסה לתזונה עתירת חלבונים אשר בזמנים קדומים נהנו ממנה רק מלכים ואנשים אמידים אחרים. כך סבל ממנה גם הנרי השמיני).
אוסטאוארטריטיס: מחלת מפרקים ניוונית אשר מתבטאת בשחיקת סחוס במפרק אחד או יותר. הסחוס, המצפה את שתי העצמות היוצרות את המפרק, נעשה דק ונשחק עם השנים. שחיקתו עשויה להיות מלווה בכאבים ובמגבלת תנועה במפרק. במצבי קיצון ובמפרקים מתאימים, מקובל לבצע ניתוח להחלפת מפרק. במצבים קלים יותר, או כשמדובר במפרק שאינו בר החלפה או במטופל/ת בסיכון מוגבר עקב ניתוח, יכולים להינתן הזרקות מקומיות על ידי ראומטולוג/ית, טיפול נוגד כאב והמלצות לשינויים בהרגלי החיים כולל ירידה במשקל וחיזוק. 

פיברומיאלגיה (דאבת שרירים)

תסמונת ראומטולוגית שגורמת לכאבים מפושטים בשרירים ובשלד אך אין פתולוגיה שמסבירה זאת, שכן בדיקות המעבדה והדימות של החולים בה תקינות. לפי התיאוריה המקובלת, במחלה מוגברים מסלולי הכאב במערכת העצבים. כך יכול להופיע כאב בעקבות גירוי שלא אמור להכאיב (כגון משב רוח שחולף על העור) – מצב שנקרא אלודיניה. 

הסיבות למחלה הן כפי הנראה גנטיקה או המחלות הראומטיות הדלקתיות והניווניות. מצב נפשי כמו דיכאון וחרדה יכול להגביר את עוצמת הכאבים. היטיבה להמחיש את המחלה בציורה "הצבי הפצוע" הציירת פרידה קאלו (ציירה עצמה כצבי שגופו כואב ודואב בשל פגיעת חצי ציידים). 

האבחון הראומטולוגי במקרה זה כולל בראש ובראשונה שלילת סיבות משניות לכאבים (כגון דלקת מפרקים שלא אובחנה ובעיה מכאנית בגידים). 

מהם גורמי הסיכון למחלות ראומטיות?

רוב המחלות הראומטיות (האוטואימוניות והדלקתיות) נגרמות משילוב של נטייה גנטית (שינויים גנטיים שגורמים לחסר חיסוני או מוציאים את מערכת החיסון מאיזון) ושל גורמים סביבתיים – כגון הזדקנות, נגיפים כמו אפשטיין בר, קורונה ושפעת, מחלות זיהומיות חיידקיות, עישון, מתח נפשי וחשיפה מוגברת לשמש (עשויה לגרום לפינוי לא תקין של תאים מתים בעור וכך ליצור נוגדנים עצמיים). 

איך אפשר לדעת מתי ללכת לראומטולוג/ית?

כפי שניתן להבין, חלק מהמחלות הראומטיות הן רב-מערכתיות ולכן יכולות לגרום לשלל תסמינים, ובהם: כאבי מפרקים ושרירים, נשירת שיער, פצעים בפה, כאבים בחזה, שינויי צבע בכפות הידיים לאחר חשיפה לקור (עקב כיווץ כלי הדם), כאבי בטן, שלשולים ודם בצואה, כאבי ראש חריגים, עיבוי עור, טשטוש ראייה, פריחה בפנים אחרי חשיפה לשמש, חולשה, עייפות וחום. 

לדברי פרופ' מרב לידר, מנהלת היחידה לראומטולוגיה בשיבא, "אנשים מגיעים אלינו לפעמים להתייעצות לאחר שקרוב משפחתם אובחן במחלה ראומטית ושואלים מהם התסמינים המחשידים שאליהם צריך לשים לב. כיוון שקיימים אין-סוף תסמינים למחלות הללו אנחנו ממליצים להם לגשת לרופא/ת משפחה בעת הרגשה גופנית לא תקינה, לספר על הרקע שלהם ולתאר את התסמינים. כך יוכלו לקבל הערכה ראשונית, לעבור בדיקה גופנית ובדיקות דם (למשל לנוכחות נוגדנים עצמיים) ולקבל הפניה לראומטולוג/ית במידת הצורך. למרות שכיחותן, אין סיבה לחשוד במחלות ראומטיות בתור סיבה ראשונה לכל תסמין. אחרי הכל, הסיבה לחום, חולשה, כאבי מפרקים וכדומה היא לרוב זיהום והתסמינים חולפים בתוך זמן קצר. עם זאת, תסמינים חריגים בחומרתם או כאלו שלא חולפים בתוך זמן סביר מעלים חשד למחלה ראומטית ויש לבררם". 

איך מאבחנים מחלה ראומטית? 

בשלב ראשון האבחון כולל בחינה של הסיפור הקליני והתסמינים. לדברי פרופ' לידר, "האבחנה נעשית בזמן ובמרחב. כך למשל אם מטופלת סבלה בנערותה מדימומים בשל ירידה בטסיות הדם וכיום מלינה על כאבי מפרקים ופריחה – נחשוד בלופוס כאבחנה מובילה. ואם מטופל סבל מהתקפים חוזרים של כאבי בטן ושלשולים בשנים האחרונות וכעת מגיע עם טשטוש ראייה ומרפק נפוח – נחשוד במחלת מפרקים שנלווית למחלת מעי דלקתית". 

בשלב הבא, לאחר איסוף הנתונים הקליניים, ממשיכים בבדיקות לביסוס האבחנה המשוערת. "לדוגמה, אם אנו חושדים בסקלרודרמה – נשלים בדיקות לנוגדנים עצמיים טיפוסיים, קפילרוסקופיה להערכת מבנה הנימים סביב ציפורני הידיים, ביופסיית עור, CT חזה להערכת מעורבות ריאות, אקו לב לשלילת יתר לחץ דם ריאתי ועוד. ואם מטופל סובל מכאבי מפרקים מפושטים ללא דלקת ברורה נפנה אותו לאולטרסאונד רב-מפרקי כולל דופלר (לזיהוי הנוזל המפרקי ועיבוי רקמת המפרק והבחנה בזרימת דם מוגברת למפרק המעידה על תחילת תהליך דלקתי). אם עולה חשד למחלה אוטואימונית שמערבת את השרירים, נפנה לפאנל שכולל 12 נוגדנים ספציפיים, בדיקת EMG (בדיקת הולכה עצבית/ שרירית) וביופסיית שריר. אם אנו חושדים בדלקתיות במפרקי עמוד השדרה – ניעזר בבדיקת MRI מכוונת, ואם תתגלה אצל ילד/ה דלקת מפרקים שכוללת נוגדן חיובי לגרעין התא בעין מסוג anti-nuclear antibody נפנה למעקב שנתי אצל רופא/ת עיניים כדי לזהות תהליך אוטואימוני בעין ולמנוע אובדן ראייה", מסבירה פרופ' לידר. 

מכאן ניתן להבין כי אין בירור אחיד למחלות ראומטיות והוא נקבע לפי התסמינים והממצאים של כל מטופל/ת ולפי מעורבות האיברים הטיפוסית של המחלות. לכן מטופלים עם מחלות ראומטיות צריכים להיות במעקב אצל ראומטולוג/ית שיודע/ת לטפל בתסמינים ולמנוע את הסיבוכים האפשריים של כל מחלה ומחלה. 

איך מטפלים? 

כאמור, המחלות הראומטיות רבות ומגוונות והטיפול בהן מותאם אישית. ארגז הכלים של הראומטולוגים כולל סטרואידים, תרופות מסוג DMARDs, תרופות ביולוגיות (בעירוי/ זריקות) ו"מולקולות קטנות" (שהשפעתן דומה לזו של תרופות ביולוגיות). מטרת התרופות הללו היא לווסת את מערכת החיסון הסוררת מבלי לגרום לדיכוי חיסוני. 

בנוסף לכך, הטיפול מותאם לסוג המחלה וחומרתה ולאיברים המעורבים אצל כל מטופל/ת ("כך למשל, לא אצל כל חולה בדלקת מפרקים פסוריאטית נפגעים גם המפרקים/ ציפורניים/ גידים/ עמוד השדרה. ואם לדוגמה המחלה מערבת את העור, אנחנו יכולים לתת משחה מקומית בנוסף לטיפול המערכתי", מסבירה פרופ' לידר). 

גם אימוץ אורח חיים בריא הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול במחלות ראומטיות; תזונה מאוזנת, שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה ומגוונת, הימנעות מעישון וגישה חיובית – כל אלו חיוניים לתהליך הריפוי וההחלמה.

האם אפשר להחלים ממחלות ראומטיות? 

לדברי פרופ' לידר, "תלוי באיזו מחלה מדובר. רוב המחלות (כגון דלקת מפרקים שגרונית, דלקת מפרקים פסוריאטית, לופוס וסקלרודרמה) הן מחלות כרוניות וכוללות תקופות של התלקחות והפוגה. מטרת הטיפול העיקרית היא להשיג הפוגה באמצעות הטיפול התרופתי. לאחר שיעד זה מושג, אנו מנסים להפחית את מספר התרופות ומינונן, תוך שמירה על ההפוגה. לעתים ניתן להפסיקן לתקופה ויש מטופלים (מיעוט) שמשיגים הפוגה ממושכת בלעדיהן. בווסקוליטיס למשל נותנים בהתחלה טיפול תרופתי במינון גבוה וממשיכים בטיפול תחזוקה במינון נמוך למשך שלוש עד חמש שנים. לאחר מכן ניתן להשיג הפוגה ללא טיפול. כלומר, להחלים. 

"כל מחלה והמהלך הטיפוסי שלה. כל מטופל/ת ומחלתו/ה. ככל שמאבחנים את המחלה הראומטית מוקדם יותר, ניתן להתאים לה טיפול יעיל לפני שייגרמו נזקים ולאפשר אורח חיים בריא".  

למה לטפל במחלות ראומטיות דווקא בשיבא?

צוות היחידה הראומטולוגית בשיבא דוגל במתן טיפול רב-תחומי ומותאם אישית. המטופלים החדשים מתבקשים למלא שאלון אלקטרוני עוד לפני ההגעה למרפאה, שמהווה תשתית לאיסוף הנתונים (כגון תסמינים). לפי הנתונים הנאספים הם מופנים להמשך בירור (בדיקות מעבדה, דימות וביופסיה), ולאחר מכן תיקם הרפואי מוצג בישיבת צוות מחלקתית והטיפול נקבע במשותף על ידי כמה רופאים. אם במחלתם מעורבים איברים כגון לב, כליות, ריאות, מערכת העיכול, עור ועיניים – המשך הבירור והטיפול נקבע בדיון רב-תחומי. כך כל מטופל/ת מקבל/ת אבחון וטיפול מדויקים ויעילים. 

קראו כאן על מרפאותינו המשלבות ראומטולוגיה עם רפואת עור/ עצב-שריר/ עיניים/ גסטרו/ ריאות / פריון והריון