לשמניה – שושנת יריחו

מאת: ד"ר מיכל סלומון, מומחית לרפואת עור ומנהלת מרפאת שושנת יריחו

לשמניה (שושנת יריחו) היא מחלת עור הנגרמת על ידי טפיל ומועברת בעקיצה של זבוב חול.

בישראל, כמו בארצות אחרות במזרח התיכון, המחלה שכיחה ונגרמת על ידי שני סוגי טפילים: לשמניה מייג'ור ולשמניה טרופיקה. לשמניה מייג'ור קיימת בבקעת הירדן המרכזית, בערבה, במרכז הנגב וביישובי עמק בית שאן, ואילו לשמניה טרופיקה קיימת באזור ירושלים (מעלה אדומים, כפר אדומים, ענתות, נווה יעקב ) באזור השומרון (פדואל, בית אריה, אלקנה, צופים) ובאזור הצפון (טבריה ויישובי צפון הכנרת).

בשנים האחרונות יש עלייה ניכרת בשכיחות המקרים של לשמניה מייג'ור בארץ, בעיקר באזור הדרום. בתחילת מלחמת חרבות ברזל, חיילים רבים נעקצו בשטחי הכינוס. בנוסף, נצפתה בחודשים האחרונים (2024) עלייה בשכיחות ביישובי הדרום, בעיקר באופקים וסביבותיה.
 

עקיצת זבוב החול גורמת להעברת הטפיל מחיית המאגר שלו (פסמונים בנגב ושפני סלע בשומרון) אל תוך העור. לאחר כניסת הטפיל הוא עובר
תהליך "התבגרות", ויוצר את מחלת העור. העובדה שזבוב החול עף בגובה נמוך, גורמת לכך שילדים נעקצים יותר ממבוגרים ולכן הם מועדים יותר ללקות בשושנת יריחו. קראו על לשמניה אצל ילדים>>

מטיילים צעירים, בעיקר בדרום אמריקה ובבוליביה בפרט, פוגשים זן נוסף הגורם להופעת לשמניה שהיא קשה יותר לטיפול. זן זה קרוי בשם לשמניה ברזילינסיס. כאשר מופיע כיב גדול שאינו נרפא אצל מטייל, יש להיוועץ בהקדם עם רופא עור. 
 

איך מזהים נגע של לשמניה?

מקום העקיצות הוא לרוב באזורים החשופים, כמו פנים, ידיים ורגליים. לאחר תקופת דגירה הנמשכת חודש עד שלושה חודשים, מתפתח באזור העקיצה פצע אדום ההולך וגדל ולרוב מתכסה בגלד ומקבל צורת "הר געש". צורה זו היא השכיחה ביותר, אולם שושנת יריחו יכולה להופיע גם בצורות אחרות – נפיחות בשפה או באוזן, או כיב ההולך וגדל. הפצע יכול להיות בודד, אך לרוב יופיעו מספר פצעים, בהתאם למספר העקיצות.

איך מאבחנים?

האבחון נעשה באמצעות בדיקת PCR. בבדיקה נוטלים מעט חומר משולי הנגע ושולחים לבדיקה. התשובה במקרה זה מתקבלת תוך מספר שבועות.

איך מטפלים?

הנגעים העוריים של שושנת יריחו חולפים בעצמם תוך מספר חודשים עד מספר שנים (תלוי בזן הפוגע). בזני הטפיל הקיימים בארץ אין התפשטות של הזיהום לאיברים הפנימיים, והוא נותר על העור בלבד. למרות זאת, חשוב לזהות שושנת יריחו, ובמקרים רבים נדרש טיפול כדי למנוע צלקות בעתיד. 

בחירת הטיפול מושפעת ממראה הנגעים, ממספרם וכן ממיקום הנגעים בגוף (עיניים, שפתיים, סחוס האוזן). חשוב גם הזן הפוגע: במקרה של לשמניה ברזילינסיס יש לתת טיפול סיסטמי (דרך הווריד או בכדורים) בלבד, ואין לתת טיפוול מקומי. 

אפשרויות הטיפול: 
א. טיפול מקומי. במרבית הנגעים ניתן להסתפק בטיפול מקומי
1. משחת אמפותריצין B. קיימת בהכנה רוקחית בבתי מרקחת פרטיים.
2. טיפול בחנקן נוזלי. כאשר קיימים נגעים בודדים, לא באזור הפנים, ניתן לטפל בהם על ידי חנקן נוזלי שיוצר כוויית קור מקומית.
3. הזרקה לנגעים של גלוקנטיים (antimony). בשיטת טיפול זו נדרשות הזרקות לתוך הנגעים אחת לשבועיים-שלושה, עד לריפוי מוחלט של הנגעים. הטיפול יעיל ביותר, אך הוא בעייתי בילדים בשל הכאב הכרוך בהזרקה. ניתן לתת את הטיפול לילדים תחת טשטוש. 

ב. טיפול תרופתי

כאשר קיים מספר רב של נגעים וכאשר הנגעים הם במקום בעייתי להזרקה, למשל באף, באוזניים או בעפעפיים. יש לטפל בטיפול תרופתי. מספר ימי הטיפול נקבע לפי זן הלשמניה. הטיפול מתבצע במסגרת אשפוז יום בבית חולים בשל הצורך במעקב רפואי, עקב תופעות לוואי אפשריות.

אפשרויות הטיפול כוללות:
1. גלוקנטיים. תכשיר הניתן בהזרקה לתוך השריר למשך 20-10 ימי טיפול.
2. אמביזום. תכשיר הניתן בעירוי תוך ורידי במשך 5 ימי טיפול רצופים ומנה נוספת ביום העשירי.
3. כדורי מילטפוסין. תכשיר הניתן בכדורים לבליעה למשך חודש. 

איך אתם יכולים להגן על עצמכם מפני לשמניה?

אם אתם מתכננים לטייל באזור שבו קיימת שכיחות גבוהה של הידבקות בשושנת יריחו, דאגו להצטייד בדוחה יתושים ומירחו את כל האזורים
החשופים. מומלץ ללבוש בגדים הכוללים שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכים. פעילות זבוב החול מתבצעת בעיקר בערב ובלילה, ולכן יש להגן גם על אזור הלינה.
 
 

נגע של שושנת יריחו בכף היד