יתר לחץ דם

שם המחלה באנגלית: Hypertension/ High blood pressure

מהו יתר לחץ דם?

יתר לחץ דם (יל"ד) הוא אחת המחלות הכרוניות הנפוצות ביותר – בישראל לוקים בו למעלה ממיליון איש. לחץ דם מתאר את הלחץ שמפעיל הדם על דפנות העורקים. הוא נמדד ביחידות של מילימטר כספית (ממ"כ) ומבוטא בשני ערכים (מספרים). הערך הגבוה מכונה לחץ דם סיסטולי ומבטא את הלחץ שמופעל על דפנות העורקים כאשר שריר הלב מתכווץ ומזרים גל של דם לרקמות הגוף. הערך הנמוך מכונה לחץ דם דיאסטולי ומבטא את הלחץ שמופעל על העורקים בעת הרפיית שריר הלב, בין ההתכווצויות. לדוגמה, לחץ דם 120/80 אומר שהערך הסיסטולי הוא 120 ממ"כ והערך הדיאסטולי הוא 80 ממ"כ.

ערכים עד 120/80 מוגדרים תקינים ועד 140/90 – קדם יל"ד. לחץ דם גבוה הוא כזה שעולה על 140/90. ערכים שבין 140/90 לבין 159/99 מוגדרים כיל"ד קל, ערכים שמעל 180/110 מוגדרים כיל"ד חמור, וערכים שבין יל"ד קל לחמור מוגדרים כיל"ד בינוני.

מהם גורמי הסיכון האפשריים?

לרוב אין גורם יחיד להתפתחות יל"ד, וכפי הנראה מדובר בשילוב של כמה גורמים. קיימים שני סוגי יל"ד, ראשוני (מכונה גם עיקרי) ושניוני (מכונה גם משני ונובע ממחלות אחרות). כ-90% ממקרי היל"ד הם ראשוניים.

גורמים אפשריים ליל"ד ראשוני

גיל: עם השנים כלי הדם בגוף מתעבים ומתקשחים, מה שמוביל לעלייה בלחץ הדם הזורם בהם. על כן שכיחות יל"ד עולה עם הגיל: עד גיל 24 – כ-4% מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה, עד גיל 55 – 30%, ובגילי 74-55 – 60%. עד גיל 60 המחלה שכיחה יותר בקרב גברים, ומעל לגיל זה שכיחות המחלה זהה בשני המינים. בגיל מבוגר מאוד המחלה שכיחה יותר בקרב נשים.

תורשה/ גנטיקה: ריבוי מקרי יל"ד במשפחה עשוי להעיד על סיכון מוגבר למחלה, ואוכלוסיות ממוצא מסוים מועדות ללקות בה יותר מאחרות.

אורח חיים לקוי:

השמנה: עודף משקל עלול להגביר את לחץ הדם בכמה מנגנונים. כך למשל, ככל שהגוף נושא יותר שומן, נדרש יותר דם כדי לספק חמצן ורכיבים תזונתיים לרקמות. וכך, ככל שנפח הדם בכלי הדם גדל, לחץ הדם עולה. בנוסף, עודף משקל יכול להוביל לפעילות הורמונלית שתורמת לעלייה בלחץ הדם.

תזונה מזיקה: תזונה שמעלה את לחץ הדם היא בעיקר כזאת שעשירה במלח (נתרן) ובשומן רווי (מן החי) ודלה באשלגן וסידן. כמות גדולה מדי של נתרן עלולה לגרום לגוף לאגור נוזלים, דבר שמעלה את לחץ הדם. שומן רווי תורם להשמנה ולדלקתיות בכלי הדם. לעומת זאת אשלגן מסייע באיזון רמת הנתרן בתאים, וסידן מעורב בהפחתת רמת אנגיוטנסין 2 (הורמון שתורם לעלייה בלחץ הדם), משפר את מאזן האשלגן־נתרן ומעכב את התכווצות כלי הדם.

חומרים ממריצים: צריכה מופרזת (מעל שלוש כוסות ביום) של משקאות עם קפאין (כגון קפה, תה וקולה) וסמים וממריצים (כגון קוקאין ואמפטמין) לאורך זמן עלולה לגרום לפעילות יתר של שריר הלב ולעומס על כלי הדם.

שתיית אלכוהול: שתייה מועטה של אלכוהול, דוגמת כוס יין ביום, עשויה להועיל לאיזון לחץ הדם. אך שתייה מרובה – מהכוס השנייה ומעלה – קשורה להופעת יל"ד וסיבוכיו בלב וכלי הדם.

היעדר פעילות גופנית: מוביל לקצב לב מהיר יותר, כך ששריר הלב צריך לעבוד חזק יותר כדי להתכווץ ומפעיל כוח רב יותר על העורקים, מה שמוביל לעלייה בלחץ הדם. בנוסף, היעדר פעילות גופנית מעלה את הסיכון לעודף משקל.

עישון: גורם לפגיעה בשכבת האנדותל (דפנות העורקים), לנוקשות של כלי הדם, דלקתיות, טרשת עורקים וקרישיות יתר בדם.

תרופות: נטילה ממושכת של תרופות כגון קורטיקוסטרואידים (נוגדי דלקת), משככי כאבים נוגדי דלקת כמו איבופרופן וגלולות למניעת הריון עלולה לגרום ליל"ד. זאת בין השאר בשל פגיעה בתפקוד הכליות או השפעה על פעילות הורמונלית או עצבית.

סטרס: רמה גבוהה של לחץ, חרדה ומתח נפשי תורמת להפרשה מוגברת של הורמוני דחק, אשר מובילים לפעילות מואצת של הלב ולהיצרות כלי דם.

גורמים אפשריים ליל"ד שניוני

מחלות כגון סוכרת, מחלת כליות, היצרות עורקים או חסימתם, מחלות הורמונליות ואוטואימוניות, גידולים, פעילות יתר של בלוטת התריס ודום נשימה בשינה גורמים לעליית לחץ הדם במגוון מנגנונים. למשל, עלייה במדדי דלקת והשפעות הורמונליות ועצביות ישירות על כלי הדם.

מהם התסמינים?

יל"ד – שמכונה "הרוצח השקט" – לרוב אינו גורם לתסמינים, ולכן במקרים רבים החולים אינם מודעים למצבם ומגיעים לטיפול מאוחר מדי, לאחר שכבר התפתחו סיבוכים. במקרים נדירים, כאשר לחץ הדם גבוה במיוחד, מופיעים תסמינים כגון כאבי ראש, סחרחורת, ראייה כפולה או מעורפלת, דימום מהאף וקוצר נשימה.

מהם הסיבוכים?

לחץ דם גבוה גורם ללב לעבוד קשה יותר כדי להזרים דם ולשאוב אותו. בנוסף, הוא גורם נזק לאנדותל המצפה את כלי הדם. כך, שריר הלב וכלי הדם עשויים להישחק עם הזמן, ועלולים להיווצר בעורקים רבדים טרשתיים (חומרים כמו שומני דם עתירי כולסטרול ותאי דלקת) ביתר קלות, לשקוע בהם ולחסום אותם. 

לכן, אם היל"ד לא מטופל, עלולים להיגרם סיבוכים כגון פגיעה בגמישות כלי הדם ובתפקודם, אי ספיקת לב (כאשר הלב לא עומד בדרישת אספקת הדם של איברי הגוף), התפוצצות עורק (גם במוח), שבץ מוחי, טרשת עורקים, מחלות לב וכלי דם (ובהן מחלת לב כלילית – היצרות או חסימה של העורקים הכליליים, המובילים דם מחומצן לשריר הלב – והתקף לב בעקבותיה), פגיעה ברשתית העין והפרעת ראייה, אי ספיקת כליות, וכמובן תמותה.

כיצד מאבחנים?

ככל שלחץ הדם גבוה יותר, כך הסיבוכים עלולים להתפתח מהר יותר. מכאן ברורה חשיבות האבחון והטיפול המוקדמים. אלו יכולים למנוע סיבוכים ולהציל חיים. כך למשל הם מפחיתים ב-40% את הסיכון לשבץ מוחי וב-20% את הסיכון לאירוע לבבי. 

לחץ הדם אינו ערך קבוע והוא משתנה גם בהתאם למצב הפיזיולוגי והנפשי ולאורך היממה (לרוב חלה ירידה של יותר מ-10% בלחץ הדם בשנת הלילה. ירידה זו מסתיימת בעלייה חדה בעת ההתעוררות). לכן, כדי לאבחן יל"ד, יש להסתמך על ממוצע של לפחות שלוש מדידות לחץ דם בהפרש של שבוע.

מדידת לחץ דם מתבצעת במד לחץ דם, דיגיטלי או אנלוגי (שניתן לרכוש אותו גם לשימוש ביתי). טרם המדידה מומלץ לנוח לפחות חמש דקות ולרוקן את שלפוחית השתן. כשעה לפניה יש להימנע מעישון ומשתיית משקאות המכילים קפאין. במהלכה יש לשבת במנוחה ולא לדבר.

אם התוצאה גבוהה מ-140/90 – חשוב לקבוע אם היל"ד ראשוני או שניוני. לשם כך הרופא יבחן היסטוריה רפואית ואורח חיים, וייתכן שימליץ לבצע בדיקות דם ונוספות.

כיצד ניתן למנוע יתר לחץ דם?

1. לשמור על אורח חיים בריא: ובעיקר – תזונה מאוזנת, משקל גוף תקין ופעילות גופנית סדירה.

תזונה מאוזנת: רצוי להפחית את כמות הנתרן במזון, להשתדל לצרוך פחות מ-6 גרם ביום (בערך כפית), להפחית מזונות מועשרים בנתרן (למשל משומרים ומעובדים) ולהעדיף כאלו שהוכנו בבית או דלי נתרן. בנוסף, מומלץ לאכול תזונה דלת שומן רווי ועתירת סיבים תזונתיים (שכוללת לפחות חמש מנות של פירות וירקות ביום ודגנים מלאים). מומלץ גם להגדיל את כמות האשלגן והסידן במזון.

קראו כאן המלצות תזונתיות להפחתת הסיכון לטרשת עורקים ומחלת לב

משקל גוף: יש לשמור על BMI (מדד מסת גוף) תקין – משקלו של אדם (בק"ג) חלקי גובהו (במטרים) בריבוע.

פעילות גופנית סדירה: יש לעשות פעילות גופנית, ובעיקר אירובית (כגון הליכה, ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים), לפחות כחצי שעה ביום, ארבע-חמש פעמים בשבוע. היא מסייעת לזרימת דם תקינה, לאיזון לחץ הדם, לשמירת משקל הגוף ולהפחתת מתח נפשי. גם פעילות כגון יוגה ומדיטציה יכולות לסייע בכך.

הימנעות מעישון ומצריכה מוגזמת של אלכוהול ומשקאות עם קפאין: מומלץ לא לשתות יותר מחמש כוסות של משקאות עם קפאין ביום ולא יותר משתי מנות אלכוהול ליום (לגברים)/ מנת אלכוהול אחת (לנשים). מנה אחת היא למשל בקבוק בירה 330 מ"ל עם כ-5% אלכוהול.

2. לבצע מדידת לחץ דם תקופתית: בני 39-20: אחת לחמש שנים ואחר כך אחת לשלוש שנים. הנמצאים בסיכון למחלות לב – אחת לשנה; בני 65-40: תחילה אחת לשנתיים, ואחר כך אחת לשנה-שנתיים, בהתאם לתוצאות הבדיקה. הנמצאים בסיכון למחלות לב – אחת לשנה; בני 65 ומעלה: אחת לשנה או שנתיים, בהתאם לתוצאות הבדיקה; נשים בהריון: באופן סדיר. מעקב שכזה מפחית את הסיכון להתפתחות יל"ד שעלול להוביל לרעלת הריון.

כיצד מטפלים?

סוג הטיפול נקבע בהתאם לחומרת היל"ד ולסיכון לפתח מחלות לב וכלי דם. אם לחץ הדם גבוה מעט מהתקין (מעל 120/80) והסיכון לפתח מחלות לב וכלי דם הוא נמוך, לרוב נדרש רק שינוי אורח החיים – הפסקת עישון, תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה (כפי שנכתב לעיל). אורח חיים בריא יכול כאמור למנוע התפתחות יל"ד או להפחית משמעותית את ערכי לחץ הדם אם הם לא גבוהים במיוחד.

כאשר לחץ הדם גבוה יחסית (140/90 ומעלה) וקיים סיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם בעשור הקרוב, לרוב יידרש גם טיפול תרופתי בנוסף לשינוי באורח החיים. אם לחץ הדם גבוה מאוד (מעל 180/110), יידרשו טיפול תרופתי מיידי ולעתים בדיקות נוספות לבירור מצב הבריאות הכללי. אצל רוב המטופלים מטרת הטיפול התרופתי היא להביא ללחץ דם מתחת ל-140/90.

סוג התרופות ומשך נטילתן נקבעים בעיקר לפי גיל, חומרת לחץ הדם ותגובת הגוף לטיפול (תופעות לוואי). מטופלים עם יל"ד חמור עשויים לקבל שילוב של כמה תרופות (לרוב בכדור אחד, פעם ביום).

הטיפול התרופתי מפחית משמעותית את הסיכון לתחלואה מיל"ד (כגון אירוע מוחי/ לבבי) ותמותה ממנו, בייחוד בגיל המבוגר ובקרב חולים במחלות רקע (כמו סוכרת, מחלת לב, אי ספיקת כליות ואירוע מוחי).

קבוצות התרופות העיקריות הן:

מעכבי ACE: תרופות שמונעות את יצירת ההורמון אנגיוטנסין 2 וכך גורמות להרחבת כלי הדם ולהורדת לחץ הדם.

חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2: תרופות אלו לא מאפשרות לאנגיוטנסין 2 להתחבר לקולטנים שלו בדפנות כלי הדם וכך נמנעת פעילותו. הן ניתנות למטופלים שרגישים למעכבי ACE.

חוסמי תעלות סידן: תרופות אלו מונעות כניסה של יוני סידן לתאי שריר שבדפנות כלי הדם וכך מרפות ומרחיבות את העורקים.

תרופות משתנות: תרופות אלו גורמות להפרשת נתרן ונוזלים בשתן וכך מורידות את לחץ הדם. לעתים הן משולבות עם מעכבי ACE.

חוסמי בטא: תרופות אלו מאטות את קצב הלב וכך מפחיתות את לחץ הדם. כיום נהוג להשתמש בהן רק אם תרופות אחרות לא סייעו להפחתת לחץ הדם.

חוסמי קולטני אלפא: תרופות אלו מפחיתות את הפעילות של מערכת העצבים האוטונומית, שבין השאר מכווצת את העורקים ומעלה את לחץ הדם. הן עושות זאת באמצעות חסימת קולטני אלפא שנמצאים בתאי השריר של דפנות העורקים.

מתי לגשת לרופא בהקדם?

כאשר מופיעים תסמינים כגון כאבי ראש, סחרחורת, ראייה כפולה או מעורפלת, דימום מהאף וקוצר נשימה.

למה לטפל ביל"ד דווקא בשיבא?

ביחידה ללחץ דם עובדים רופאים מומחים ליל"ד ומטופלים בה גם מקרים מורכבים (כגון לחץ דם שעמיד לטיפול תרופתי ולחץ דם שניוני). גישת הטיפול בה היא רב-תחומית וכוללת שיתוף פעולה עם מומחים מתחומים רבים, כמו אנדוקרינולוגיה, נפרולוגיה, רדיולוגיה פולשנית, כירורגיית כלי דם וקרדיולוגיה. בנוסף היא עובדת עם תשתיות מעבדה ודימות (כמו רנטגן ורפואה גרעינית) מהמתקדמות בעולם. כך ניתנים ביחידה טיפולים חדישים והסיכון לסיבוכים שנובעים מיל"ד פוחת משמעותית.