רוצים שהילדים יצטיינו בלימודים? שילחו אותם לעשות ספורט

מאת: פרופ' גל דובנוב-רז ופרופ' נעמה קונסטנטיני 

הנה המלצה שתפתיע את רוב ההורים: אם אתם רוצים לראות תעודה מלאה בציוני מאה (וגם 90 יתקבל בברכה), שילחו את הילדים למגרש הכדורגל, הכדורסל, או לחוג התעמלות כלשהו.

מתברר שכשזה מגיע להצלחה בלימודים, הכדור הוא באמת עגול, ומי שישקיע זמן בפעילות גופנית יקבל את גמולו גם בתחום האקדמי. כך לפחות טוענים כמה וכמה מחקרים, שבדקו אם יש קשר בין כמות הפעילות הגופנית שמבצע הילד לבין הישגיו האקדמיים (ספוילר: יש).

בארצות הברית, למשל, בוצע מחקר מטעם המרכז לבקרת מחלות ומניעתן  (CDC), שבדק יותר מ-5,300 ילדים. הילדים נבחנו בחשבון ובקריאה, בגן חובה ובכיתות א', ג' ו-ה'. במקביל, דיווחו המורים על כמות הפעילות הגופנית שהם מבצעים בבית הספר. התברר כי בנות שעשו כמות נמוכה של פעילות גופנית קיבלו גם ציונים נמוכים בקריאה ובחשבון.

במחקר אחר, שבדק 134 ילדים בכיתות ג'-ה', נאספו נתוני ריצה, קפיצה, כפיפות בטן  ומדד ,BMI לצד ציוני מבחנים בחשבון ובשפה. התברר שמהר יותר הוא גם מצטיין יותר - נמצא מתאם בין מהירות הריצה וכוח השריר לבין הציונים בחשבון. אצל בנות נמצא קשר כזה גם במבחני הקריאה.

רצים למאה. המחקר הראה שיש קשר אפילו בין מהירות הריצה לציונים בחשבון

במחקר אחר החוקרים לא הסתפקו בשאלונים אלא הצטיידו בסטופר ויצאו אל אולמי ההתעמלות. הם מדדו את הכושר ואת כמות הפעילות הגופנית בקרב 232 תלמידי כיתות ט', ומצאו שאצל בנות יש מתאם בין ציונים לבין כמות הפעילות המאומצת, בעוד שאצל בנים נמצא מתאם בין הציונים לבין הכושר הגופני.

אבל, רגע, תמיד אפשר יהיה לטעון שילד מצליחן בלימודים משתדל יותר גם בשיעורי החינוך הגופני ופעיל בספורט, כך שלא הספורט הוא המשפר את ההישגים אלא פשוט מדובר בילדים שחותרים להצלחה. כדי לבחון את הטענה הזו יש להתבונן במחקרים שנעשו בשיטות שונות.

ובכן, המחקרים שסקרנו עד כה נעשו בשיטה תצפיתית (שצופה על מושאי המחקר ללא התערבות), אבל כשבודקים מחקרים פרוספקטיביים והתערבותיים (מחקרים שבהם בוצעה מניפולציה כלשהי כדי לבדוק מה השפעתה), רואים כי הם מחזקים את הידוע מהמחקרים התצפיתיים. בסקירה שפורסמה לאחרונה סוכמו עשרה מחקרים פרוספקטיביים שבהם נבחן הקשר בין פעילות גופנית לבין הישגים אקדמיים בעתיד, וארבעה מחקרים התערבותיים. ברוב המחקרים נמצא כי אכן יש השפעה של הפעילות על ההישגים האקדמיים.

המרכז לבקרת מחלות אף פירסם מסמך מפורט שבו נקבע כי ביותר ממחצית הבדיקות שנערכו, מתוך 50 מחקרים בנושא, נמצא כי פעילות גופנית משפרת תפקוד בבית הספר. 

מה ההסבר לממצאים האלה? חוקרים גילו כי בעקבות פעילות גופנית ילדים הפעילו את אזור המוח הקדמי, שבו אזורים הקשורים להבנת הנקרא, זיכרון וחישוב. לדוגמה, לפני שנים אחדות פורסם מחקר שבו נבחנה ההשפעה של פעילות גופנית בעצימות בינונית על הפעילות החשמלית באזור במוח שקשור לריכוז וזיכרון (300P) בקרב 20 ילדים, שגילם הממוצע היה 9.5 שנים. הילדים ביצעו מבדקים קוגניטיביים (חשיבתיים) ונמצא כי אפילו 20 דקות של הליכה בקצב בינוני שיפרה את ביצועיהם בכמה סוגי מבדקים, תוך הגברת הפעילות החשמלית המוחית.

לא רק זאת, אלא שמתברר שפעילות גופנית אצל ילדים תסייע להם גם בגיל מבוגר. כמה מחקרים מעידים שפעילות בגיל צעיר קשורה לסיכון מופחת לליקוי קוגניטיבי בגיל מבוגר. במחקר שנערך בקרב יותר מ-9,300 נשים, בנות 65 ומעלה, שנשאלו לגבי הרגלי הפעילות שלהן בתקופות חיים שונות, נמצא כי בכל  גיל, הפעילות הייתה קשורה לסיכון מופחת לפגיעה קוגניטיבית בגיל המבוגר. פעילות בגיל ההתבגרות הפחיתה ב-35% את הסיכון לפגיעה קוגניטיבית. כנראה שנגמרו התירוצים לא לעשות ספורט.

לחצו כאן לחזרה לעמוד הראשי - המרפאה לרפואת ספורט