הבדיקות במעבדה לפיזיולוגיה של הנשימה

הבדיקות הבאות נעשות למטופלים עם מחלות שפוגעות בנשימה, בין השאר כדי לבדוק את נפח האוויר המרבי שריאותיהם יכולות להכיל ואת הצורך שלהם במתן חמצן:

ספירומטריה: בבדיקה זו, שנעשית בישיבה, הנבדק שואף אוויר ומתבקש לנשוף אותו במהירות ובחוזקה לתוך מכשיר ספירומטריה (מד נשימה). המכשיר מודד את נפח האוויר המרבי שקולטות הריאות ואת מהירות זרימתו בנשיפה. הערכים שמתקבלים מושווים לערכים התקינים של אדם באותו הגיל, המין והמשקל ויכולים להעיד על הפרעה בדרכי האוויר.

תפקודי ריאות: בבדיקה זו הנבדק יושב בתוך תא שקירותיו שקופים. בדומה לספירומטריה, גם פה הוא שואף ונושף אוויר, ומכשיר מודד את הנפח המרבי שריאותיו יכולות להכיל. הערכים שמתקבלים מושווים לערכים התקינים של אדם באותו הגיל, מין ומשקל ויכולים להעיד על נפח ריאות מוגבר או נמוך, חסימה של דרכי האוויר, וקושי בהרחבת בית החזה. באמצעות בדיקה זו הרופא יכול לאבחן את הגורם לתסמינים הנשימתיים ולעקוב אחר מחלת ריאה כרונית.

בדיקות תגר: לעתים בבדיקת ספירומטריה/ תפקודי ריאות חושפים את הנבדק לגורם משפעל (פעילות גופנית או היסטמין/ מטאכולין – חומרים שגורמים להיצרות דרכי האוויר) ובוחנים כיצד הוא משפיע על תוצאות הבדיקה. זאת כדי לאבחן מחלות עם תגובתיות יתר של דרכי האוויר, למשל אסתמה.

DLCO (דיפוזיה): בבדיקה זו הנבדק שואף גז מסוג פחמן חד-חמצני בריכוז נמוך מאוד ולא רעיל, ולאחר כמה שניות נושף אותו לתוך מד נשימה. המכשיר מודד את רמת הגז שננשפה והערך שמתקבל מעיד על יכולת מעבר הגזים (חמצן ופחמן דו-חמצני) דרך נאדיות הריאה. ערך נמוך יכול להתקבל באמפיזמה קשה, במחלה ברקמת הריאות (כמו פיברוזיס ריאתי) ובמחלות ריאה נוספות.  

‏(Fraction of Exhaled Nitric Oxide) FeNO: בדיקה זו, שעוקבת בעיקר אחר חולי  אסתמה, בוחנת את רמת החנקן החמצני בנשיפה לתוך מכשיר ייעודי. תוצאה גבוהה עשויה להעיד על דלקת בדרכי האוויר ולאבחן את חומרתה נכון לאותו היום.  

בדיקת תפקודי שרירי הנשימה: בבדיקה זו מודדים את העוצמה המרבית של הנשימה בזמן שאיפה ונשיפה. הנבדק שואף ונושף לתוך פיה, ומכשיר ייעודי מודד את עוצמת הנשימה. תוצאה נמוכה יכולה להעיד על חולשה בשרירי הנשימה (כפי שקורה למשל במחלות נוירולוגיות או מחלות ניוון שרירים מסוימות).

מדידת סטורציה (ריווי חמצן): בודקת את רמת החמצן בגוף (באחוזים) במד חמצן או בבדיקת דם.

מדידת רמת פחמן דו-חמצני (CO2) בדם: בדיקה זו נעשית בשאיפה לתוך פיה המחוברת למכשיר ייעודי ומעידה על רמת הפחמן הדו-חמצני בריאות. רמה גבוהה יכולה להעיד על בעיה בפינויו.

מבחן הליכה של 6 דקות (The 6 minute walk test): הנבדק הולך במרפאה בקצב רגיל במשך שש דקות. נמדדים המרחק שהלך, אחוז ריווי החמצן בדם (לפני הבדיקה, במהלכה ואחריה), ודרגת קוצר הנשימה בתום הבדיקה. בהתאם למדדים האלה הרופא יכול להעריך את מידת הקושי במאמץ ואם נדרש טיפול בחמצן.

בדיקת חמצון טרום-טיסה ((HAST: מטופלים עם מחלות ריאה כרוניות וחלק מחולי הלב נמצאים בסיכון להיפוקסמיה (ריווי חמצן נמוך בדם) במהלך טיסה בשל חוסר חמצן בתא הנוסעים (שנובע משינויים בלחצי האוויר בגובה). תופעה זו עלולה להוביל לחולשה, סחרחורות, טשטוש ראייה, כאבי ראש, קושי בנשימה ובחילות. לכן, לפני טיסה הם יכולים לעבור בדיקה שבה נמדד ריווי החמצן בדמם בחדר בדיקה שבו אוויר עם אחוז חמצן הדומה לזה שבטיסה. אם התוצאה נמוכה, יינתן מכתב המלצה להעשרת/ תוספת חמצן בטיסה.

אוקסימטריה לילית/פוליסומנוגרפיה )בדיקת שינה ביתית): בדיקה שנעשית בבית הנבדק עם מכשור שאנו מספקים. היא מודדת את ריווי החמצן בדם, תנועות נשימה ודופק במהלך השינה. תוצאותיה יכולות להעיד על תסמונת דום נשימה בשינה. במקרה כזה הנבדק יופנה לבירור נוסף.

מבחן מאמץ משולב לב-ריאה (CPET): מחלות מסוימות, כגון מחלות ריאה כרוניות וכאלו שפוגעות בשרירים/ במבנה בית החזה, פוגעות במערכת הנשימה וכך גם בכושר הגופני. לכן אנו מודדים את רמת הכושר הגופני של מטופלים עם מחלות שכאלו, שמתקשים לנשום במאמץ.

קליטת החמצן המרבית בגוף היא המדד הטוב ביותר לבחינת הכושר הגופני. לכן אנו מבצעים את בדיקת CPET, שבה הנבדק מדווש על אופניים עם מסכה ופיה שדרכן מוזרמים לו אוויר וחמצן. במהלכה מנוטרים מדדי הנשימה, רמת חמצן ודופק ונעשה אק"ג רציף (ניטור הפעילות החשמלית של הלב).

את הבדיקה יכולים לבצע מטופלים עם מערכת נשימה פגועה, מטופלים שלא ברור אם מקור התלונות שלהם הוא הלב או הריאות, וגם אנשים בריאים, ספורטאים ומתאמנים שמעוניינים בהתאמת אימון גופני יעיל ובטוח ובאיתור הסיבה לקושי בנשימה במאמץ.

בחזרה למכון למחלות ריאה