סרטן חלל הפה

מאת: פרופ' שלמה טייכר

שם באנגלית: Oral Cavity Cancer
 
סרטן חלל הפה הוא אחד מתוך קבוצת סרטני ראש צוואר. הוא נחשב לקשה ביותר וכ-50% מהחולים בו אינם שורדים במשך חמש שנים. למרות זאת, מודעות הציבור והקהילה הרפואית אליו נמוכה.  

המחלה, אשר נפוצה יותר בגברים, יכולה להתפתח בכל חלל הפה ובחלק של הגרון שממוקם בקיר האחורי של חלל הפה (אורופרינקס): שפתיים, ריריות הלחיים, בלוטות רוק, רצפת הפה (האזור שמתחת ללשון), גג הפה (החך הקשה), החלק האחורי של הפה (החך הרך והענבל), צדי הלשון, חניכיים ועצמות הפנים. 

לרוב המחלה מתחילה בלשון וברצפת הפה, בתאים השטוחים (קשקשיים) אשר מכסים את שטחי הפה, הלשון והשפתיים (כאשר המחלה מתפתחת בתאים אלו היא נקראת קרצינומה של תאים קשקשיים). תאים אלו הופכים סרטניים (מתחלקים ללא בקרה) ויכולים להתפשט מחלל הפה לבלוטות הלימפה של הצוואר ומשם להגיע לאיברים כגון ריאות, כבד ועצמות (סרטן גרורתי). במקביל, הפה הוא גם אתר מטרה לגרורות מגידולים אחרים, למשל בריאות, שד, כבד ובלוטת הערמונית.

מהם התסמינים?

התסמינים הנפוצים של סרטן חלל הפה כוללים: 

• טלאים או כתמים בתוך הפה או על השפתיים בצבע לבן, אדום או אדום-לבן שמתקדמים לפצע שטחי או התקשות מקומית (ולרוב מייצגים את שלבי המחלה הראשונים).
• פצע על השפה או בתוך הפה אשר אינו חולף
• דימום בפה
• שיניים מתנדנדות
• קושי לבלוע ולאכול
• גוש בצוואר
• כאבי אוזניים

תסמינים אלו עשויים להעיד גם על מחלה זיהומית או בעיה אחרת וכאשר הם מופיעים צריך לגשת לרופא/ה כדי לאבחן ולטפל מוקדם ככל האפשר. 

מהם גורמי הסיכון?

• עישון על כל סוגיו (כגון סיגריות, סיגרים, מקטרות ונרגילות) ושתיית אלכוהול מופרזת. ככל שהעישון ושתיית האלכוהול מוגברים, כך עולה הסיכון לסרטן חלל הפה. 
• סרטן בשפה התחתונה עשוי להתפתח בעיקר אצל בהירי עור בשל חשיפה מוגברת לשמש.  
• חוסר בהיגיינה אוראלית והרס ניכר של השיניים. 
• גיל: כ-95% מכלל מקרי סרטן חלל הפה מתפתחים אחרי גיל 40 (הגיל הממוצע הוא 50-60). עם זאת, בשנים האחרונות גדל מספר הצעירים מתחת לגיל 40 המאובחנים בסרטן זה (והסיבה לכך עדיין לא ברורה לחלוטין). 
• נגיף הפפילומה (HPV) המועבר במגע מיני אוראלי וגורם גם לסרטן צוואר הרחם. 
• לעתים סרטן חלל הפה מתפתח גם ללא גורמי סיכון ידועים ברקע. 

כיצד מאבחנים?

גילוי מוקדם של סרטן חלל הפה מעלה את סיכויי ההישרדות. אך כיום רבים לא מייחסים חשיבות לתסמינים המחשידים (נגעים בחלל הפה) ואינם מגיעים להיבדק, מה שעלול לגרום להתפשטות הסרטן לבלוטות הלימפה בצוואר ולאיברים מרוחקים יותר. 

כאשר מופיעים התסמינים המחשידים מומלץ לפנות לרופא/ת שיניים, למומחה/ית בכירורגיית פה ולסתות/ רפואת הפה או לרופא/ת אא"ג. בדיקת האבחון כוללת הסתכלות מקיפה על הפה והגרון (גג הפה, רצפת הפה, הקיר האחורי של הגרון והחלק הפנימי של הלחיים והשפתיים), משיכה עדינה של הלשון (בחינת צדדיה וחלקה התחתון) וחיפוש אחר תסמינים כגון כתמים לבנים/ אדומים, גושים ונפיחות. בנוסף מתבצע מישוש של בלוטות הלימפה בצוואר.

לאחר מכן, במידת הצורך, נלקחת דגימת רקמה מהאזורים הנגועים אשר נשלחת לביופסיה – בדיקה היסטולוגית במעבדה לפתולוגיה (רצוי אוראלית) שבה נקבע אם התאים סרטניים ומה רמת התמיינותם. ביופסיה היא הדרך הבטוחה היחידה לאשש סרטן בחלל הפה. אם היא מאששת סרטן, יש לקבוע מהו שלב המחלה כדי לתכנן את הטיפול המתאים ביותר. 

קביעת שלב המחלה מתבססת על היקף הגידול ומידת התפשטותו. היא יכולה להתבצע בעזרת בדיקות דם (סמנים ממאירים), אנדוסקופיה (החדרת צינור גמיש, שבו סיב אופטי ומצלמה לגרון, קנה הנשימה והריאות דרך האף או הפה) או בדיקות הדמיה כגון צילום רנטגן של הפה, צילום בית החזה והריאות (בחינת התפשטות הגידול לאזורים אלה), CT של הפה, הגרון והצוואר, MRI (לבחינת כלל האזורים שאליהם הגידול עשוי לשלוח גרורות). 

כאשר הגידול מקומי ולא חודר לרקמות הסמוכות ולבלוטות הלימפה בצוואר – סיכוי ההחלמה טוב. כאשר הוא חודר לרקמות הסמוכות ולבלוטות הלימפה בצוואר או לאזורים מרוחקים יותר בגוף, סיכוי ההחלמה פוחת בכ-50% (למרות הטיפולים).

כיצד מטפלים?

לאחר איסוף כלל הנתונים הרפואיים (ובהם מיקום והיקף הגידול, סמיכות לאיברים אחרים בפנים, פיזור גרורתי, והמצב הכללי של החולה), נבנית תוכנית טיפול פרטנית ואישית. מטרתה להוביל לריפוי מלא תוך שחזור ושימור צורה ותפקוד של אזורי חלל הפה. 

רוב החולים עוברים ניתוח להסרת (כריתת) הגידול בפה או בגרון (על ידי מומחים בכירורגיית פה ולסתות ומנתחי ראש צוואר). לעתים מוסרות גם בלוטות לימפה נגועות בצוואר (דיסקציה צווארית) ורקמות אחרות בפה ובצוואר (כגון חלק מהחך, הלשון והלסת), כתלות בהיקף הגידול ומידת התפשטותו. חולים בשלב מתקדם מקבלים גם קרינה וכימותרפיה להשמדת תאים סרטניים, כתלות בהיקף הגידול ומידת התפשטותו בגוף. 

הקרינה יכולה לגרום לתופעות לוואי כגון יובש בפה, אובדן חוש הטעם ופצעים בריריות. בנוסף היא יכולה לגרום לריקבון מהיר ומתקדם בשיניים ולכן חשוב לטפל בהן לפני תחילתה.

שיקום

כאשר הגידול מקומי וקטן, כריתתו לא פוגעת בתפקוד ובאסתטיקה של חלל הפה. אך כאשר הוא גדול יותר וחודר לרקמות סמוכות או לצוואר, כריתתו נרחבת יותר וכאמור כוללת רקמות רכות בחלל הפה ולעתים את עצמות הלסתות והעור, מה שגורם לעיוות קשה בפנים ופוגע בלעיסה, בליעה ודיבור וכך לקושי פיזי ונפשי. מקרים כאלו מצריכים שחזור קוסמטי ותפקודי (בנייה מחדש) של רקמות, עצמות ואיברים בחלל הפה. 

שחזור זה נעשה על ידי מומחים לשיקום פנים ולסתות ומנתחים פלסטיים בשיתוף רופאי שיניים מומחים בשיקום פנים ולסתות; בעזרת טכניקות כירורגיה מיקרווסקולרית ופלסטית מתקדמות ניתן לשחזר ולשקם את הלסת התחתונה ורקמות חלל הפה (למשל באמצעות מתלים: לקיחת עור, שרירים, עצמות ורקמות רכות מאזורים אחרים, כגון אגן, רגליים וזרועות, והשתלתם באזור הפנים). את השיניים ניתן לשקם עם שתלים דנטליים, כתרים ותותבות.

בעבר חולים שעברו כריתה חלקית או מלאה של הלסת העליונה נזקקו לאשפוז ממושך והזנה מלאכותית דרך הקיבה. כיום לפני הניתוח ניתן להרכיב עליה סדים כירורגיים שמונעים פגיעה במבנים אנטומיים חיוניים ולכן מאפשרים לדבר ולבלוע לאחר הניתוח ותורמים לחזרה מהירה יותר לשגרה. אם הסרטן או הטיפול בו בכל זאת גורמים לבעיית דיבור, יש להתחיל מוקדם ככל האפשר טיפול בדיבור אצל קלינאי/ת תקשורת. 

מעקב וטיפול תומך

לאחר הטיפולים, קיים סיכוי שהסרטן יישנה בפה, בגרון או באזורים אחרים של הראש והצוואר, בעיקר בקרב אנשים שמעשנים ושותים אלכוהול באופן מופרז. לפיכך מתבצע מעקב שכולל בדיקות של הפה, הגרון והצוואר, בדיקות דם וצילומי רנטגן.

בכל שלב של המחלה והטיפולים ניתן לקבל גם טיפול תסמיני ותומך (פליאטיבי), להפחתת כאבים, תופעות לוואי וקושי נפשי.  

האם ניתן למנוע את המחלה?

הימנעות מעישון ושתיית אלכוהול מופרזת מפחיתה את הסיכון לסרטן חלל הפה ולהישנותו. ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל ממליצה גם לבקר אצל רופא/ת שיניים אחת לשנה לבדיקת ריריות חלל הפה כדי להפחית את הסיכון למחלה ולתרום לגילוי מוקדם.

למה לטפל במחלה דווקא בשיבא?

בשיבא קיים צוות ניתוחי ראש צוואר הכולל מומחים בכירורגיית פה ולסתות, אא"ג, אונקולוגיה ראש צוואר, פתולוגיה אוראלית ושיקום פנים ולסתות, אחות מוסמכת ועובדת סוציאלית. כל אדם שמאובחן במחלה עובר את סדרת הבדיקות הנדרשת, מוצג בפני הצוות ונבנית לו תוכנית טיפול פרטנית ואישית.

חוסר המודעות של הציבור והקהילה הרפואית למחלה, העיכוב באבחון והירידה בגיל החולים מצריכים הכשרת צוותים רפואיים נוספים ופרסום נרחב יותר של המחלה והשלכותיה.