אבלציה (צריבה) של בלוטת התריס

מאת: ד"ר גלית אביאור

שם בעברית: אבלציה (צריבה) של בלוטת התריס 
שם באנגלית: Thyroid Ablation

מהי אבלציה של בלוטת התריס וכיצד היא נעשית?

בלוטת התריס (שנקראת גם בלוטת המגן/ התירואיד) ממוקמת בקדמת קנה הנשימה ומייצרת הורמונים (הורמוני התריס) שמשפיעים בין היתר על קצב חילוף החומרים ועל קצב הגדילה והתפקוד של מערכות גוף רבות. אצל 15 עד 30 אחוז מהאוכלוסייה (בעיקר נשים) מתפתחות בבלוטת התריס קשריות – גושים שגודלם נע בין מילימטרים לסנטימטרים ספורים.

לרוב הקשריות לא פוגעות בתפקוד הבלוטה ומצריכות מעקב בלבד (בדיקות אולטרסאונד שמאפשרות לרופאים לזהות שינוי בגודלן או מרקמן). לעתים הקשריות גדלות וגורמות לתסמינים הנובעים מלחץ על איברים סמוכים, כגון קשיי בליעה ונשימה והפרעה אסתטית (גוש גדול במורד הצוואר). במקרים כאלו נדרש טיפול להקטנתן (זאת בתנאי שלא הפכו ממאירות, ואז לרוב צריך לכרות אותן יחד עם הבלוטה, חלקה או כולה). 

אבלציה – שיטה זעיר פולשנית להקטנת הקשריות – נעשית בחדר ניתוח וכוללת טשטוש (סדציה) קל עד עמוק. במהלכה מחדירים לקשריות מחט שמעבירה גלי רדיו, וזאת תחת הנחיית אולטרסאונד. כך הרקמה מתחממת ונהרסת ובסופו של דבר מתכווצת. 

כאשר מופיעות בבלוטה קשריות מסוג ציסטות (כיסים מלאים בנוזל), ניתן לבצע אבלציה עם אלכוהול; בפעולה זו נשאב נוזל הציסטה ובמקומו מוזרק אלכוהול שנשאב חזרה לאחר כמה דקות. האלכוהול גורם לדפנות הציסטה להידבק אחת לשנייה וכך לא יכול להצטבר נוזל חדש ביניהן.

עד השנים האחרונות הטיפול העיקרי בקשריות (הסרתן) היה ניתוח בצוואר להסרת הבלוטה או חלק ממנה. האבלציה מונעת את הניתוח זה (כלומר חתך בצוואר ופתיחתו), ולכן קלה יותר למטופל/ת ואינה משאירה צלקת. 

ההבדלים העיקריים בין ניתוח בצוואר לאבלציה כוללים:  

• תוצאות הניתוח מיידיות וכוללות פתולוגיה סופית. 
• תוצאת האבלציה מתקבלת בתום הפעולה והופכת סופית כחצי שנה לאחר מכן (הקשריות ממשיכות להתכווץ בתקופה זו).
• באבלציה אין פתולוגיה סופית ולכן לפניה נסמכים על שתי בדיקות ניקור FNA (ביופסיית מחט).  
• באבלציה הקשריות לא נעלמות אלא מתכווצות. בניתוח מוציאים את הבלוטה או חלק ממנה (אונה אחת) וכך מסירים את הקשריות. 
• אם אחרי כשנה תוצאת האבלציה אינה מספקת ניתן לחזור עליה או לעבור ניתוח. 
• לרוב אבלציה לא פוגעת בתפקודי הבלוטה ואין צורך בטיפול הורמונלי חליפי.  
• לאחר כ-50% מניתוחי הסרת הקשריות נדרש טיפול הורמונלי חליפי. 

איך מתכוננים להליך?

• עוברים אולטרסאונד צוואר, ניקורי FNA ובדיקות מעבדה להערכת תפקוד הבלוטה ומצבה (שפירה או ממאירה). כדי לעבור את ההליך נדרשים לפחות שני ניקורים שמעידים כי הבלוטה שפירה.
• צמים שש שעות. 

כמה זמן הוא נמשך?

כשעה.

מה משך האשפוז?

לרוב לילה אחד. 

איך מרגישים אחריו?

במשך כמה ימים עשויים להופיע בצוואר חום מקומי (שניתן להפחית עם קרח), אודם, נפיחות, שטף דם עורי וכאבים (שניתן לטפל בהם במשככים). 

מה שיעור ההצלחה?

מצבם של כ-90% מהמטופלים משתפר אחרי ההליך. כיווץ של יותר מ-50% מהקשריות והיעלמות התסמינים (למשל כאלו שנובעים מגודל הקשריות או מעודף פעילות של הבלוטה) נחשבים לפעולה מוצלחת. קשריות גדולות מאוד מצריכות המשך מעקב ולעתים פעולה חוזרת. 

מהם הסיבוכים האפשריים?

כאמור, שכיחות הסיבוכים באבלציה קטנה יותר משל ניתוח. הסיבוך העיקרי הוא פגיעה בעצב החוזר שאחראי על תנועת מיתרי הקול, אשר עשויה לגרום לצרידות זמנית (במיעוט המקרים היא נותרת קבועה). דימום המצריך פתיחה של הצוואר הוא נדיר ביותר. 

הנחיות להתנהגות לאחר הניתוח

• נחים במשך כמה ימים.
• נמנעים מפעילות גופנית/ מאומצת במשך שבועיים. 
• נמצאים במעקב: עוברים אולטרסאונד צוואר לאחר חודש, שלושה חודשים וחצי שנה כדי לראות שהקשריות התכווצו מספיק ולא הפכו ממאירות. 

מתי לפנות לרופא? 

• נפיחות ואודם חריגים באזור הצוואר.
• חום מעל 38 מעלות. 

למה לעבור את ההליך בשיבא?

האבלציה בשיבא מתבצעת על ידי כירורגיות ראש צוואר מיומנות, שיודעות להתאים את ההליך לכל מטופל/ת באופן אישי ומשתמשות במכשור המתקדם ביותר. בנוסף, לכל מטופל/ת ניתנים ליווי ויחס אישי וחם מרגע ההפניה והאבחון ועד לסיום הטיפול.